המשיך ליצור עד הרגע האחרון: קירות ביתו של אסי דיין מכוסים בפוסטרים קטנים, פסיפס אנושי של החיים והמתים. זיגמונד פרויד, שתלוי ליד אבא משה, פרנץ קפקא, אודרי הפבורן, הבן ליאור ועוד רבים אחרים. לידם עומדים הפסלונים והפרסים. "קיבלתי שלוש פעמים בחיים שלי פרס מפעל חיים", סיפר דיין בראיון שהעניק ל"אולפן שישי" בפברואר 2012, לרגל צאת סרטו החדש. "זה יוצא שמגיל שלוש - כל עשרים שנה אני מקבל מפעל והמפעל מזמן פשט את הרגל".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בקצה השני של החדר, מונח ברישול מול מסך המחשב, האיש שהיטיב לכתוב על עצמו - אסי דיין. מי שכתב, ביים, שיחק, הזריק, נישא, התגרש, נעצר, הורשע והשתעמם עד מוות מהסטיגמה הבנאלית של הנרקומן, כשהצליח, בין מנה למנה, לכתוב את "גבעת חלפון","שלאגר" ו"החיים על פי אגפא".
לאורך כל הריאיון איתו לא ברור מתי הוא נכנס לדמות ומתי הוא בתפקיד עצמו. לא סתם אמרו עליו שהוא כוכב הקולנוע היחיד שהיה לנו אי פעם. בבדידותו הוא כתב את סרטו החדש "דוקטור פומרנץ". שמונה שנים אחרי הסרט האחרון שנכשל בקופות, הוא חזר עם קומדיה שחורה, מרירה, סוריאליסטית ומצחיקה על פסיכולוג קליני, שבהרבה מקרים מזכיר את הבמאי.
"ניסיתי להתאבד. זה היה ניסיון אומלל"
"איך זה שבשלטון יושבים אנשים מהצד הלא ברור והנבזי ביותר, שבעצם רוצים בדיוק את מה שהחמאס רוצה", אמר דיין. גם על הודעתו של יאיר לפיד מאז, על כניסתו לפוליטיקה, היה לו מה לומר: "יש לו רזומה כמו סלרי בערך. הוא מיותר בחיינו. זה כמו ג'ל - כמה אפשר לדבר על ג'ל? דביק, ירוק ונוזל". זה היה כמעט ספורט אצלו להצליף בכל אחד. כולם הרגישו את נחת לשונו, כולם היו בובות במופע של אסי דיין. רק שהוא ידע שזה מופע.
"ניסיתי להתאבד לפני שלושה חודשים. זה היה ניסיון אומלל. הסיבה הייתה שאני שקרן, שאני ביסודי בן אדם שלא אמרת את האמת אף פעם בעצם, לעצמו ולאחרים", אמר אז דיין.
הוא חזר לפינה שלו, הוסיף עוד פוסטר לקיר, כתב, קרא והתרחק. הכל מבחירה, הוא טען, חוץ מדבר אחד. "האהבה זה דבר שחלף וזה טרגדיה. זה באמת טרגדיה". דוקטור פומרנץ מוכר להם את הסוף מהקומה ה-12. אבל כאן זה החיים, ודיין גר בכלל בקומת קרקע.