סופו של סמל המחאה החברתית: בית המשפט קבע בשעות הצהריים באופן סופי כי עיריית תל אביב יכולה לפנות את המאהל בשדרות רוטשילד. פעילי המחאה התלוננו על אלימות מצד פקחים ושוטרים ואומרים: "יש לנו מדינה משוגעת".
העירייה החלה הבוקר בפינוי המאהלים בעיר, החל מגינת לוינסקי ועד למאהל המצומצם בשדרות בן-גוריון ונורדאו. לקראת הצהריים הגיעו עשרות פקחים ושוטרים והחלו בפינוי המאהל המרכזי, בשדרות רוטשילד, שהיה גם המאהל הראשון לקום לפני כמעט שלושה חודשים.
כמה מהמפונים התלוננו על אלימות מצד הפקחים והשוטרים, שלוו גם בעובדים סוציאלים שמסייעים למפונים שלהם אין פתרונות מגורים. לאחר הפינוי, התגודדו כ-200 פעילים בשדרה וניסו למנוע מהפקחים לקחת את חְפציהם ואת האוהלים. למרות זאת, הפינוי עבר בשקט ללא עצורים או נפגעים.
בעיריית תל אביב אמרו כי "במטרה לפנות את המאהל ומתוך הבנה קיימה העירייה פגישות רבות עם יושבי המאהל, אך לצערנו, לא ניתן היה להגיע להסכמות עם כלל הנציגים, בשל מגוון הדעות והדרישות המשתנות של המאהלים השונים". בעירייה הוסיפו: "במקום המאהלים הוקמו 6 מתחמי הידברות ותשאיר והמאהלים ביפו ושכונת התקווה יישארו".
"יש כאן משפחות שלמות"
סתיו שפיר, ממובילות המחאה, שהייתה במאהל ברוטשילד אמרה בריאיון לערוץ החדשות כי "יש פה מעבר למחאה, קהילה שמאוד מאמינה בדרך ורוצה להישאר כדי להמשיך ולשנות".
"נוצר מצב אבסורדי שבו עירייה או שלטון מנסים לפנות מחאה שמופנית נגדם והמחאה מסרבת להתפנות", הוסיפה. "כבר חודש ימים שאנחנו מנסים להיאבק בזה. אי אפשר לפנות אנשים ובטח לא אנשים שאין להם לאן ללכת".
לדבריה, הפתרון לתושבי המאהל - רובם מחוסרי דיור - הוא מערכת דיור ציבורי יעילה הרבה יותר בישראל. "יש כאן גם משפחות שלמות", אמרה שפיר.
"אנחנו נמשיך למחות ונשתמש בכוחות הכי יצירתיים שלנו כדי להמשיך את המחאה הזו", סיכמה. "מתוכננת הפגנה גדולה באוקטובר, לפני שהכנסת חוזרת לעבוד, ואנחנו נמשיך בהפגנות קטנות לצד אירועים גדולים יותר במהלך החגים".
מקימת המאהל דפני ליף לא הגיעה למאהל
נילי לרנר, מראשי מאהל רוטשילד אמרה כי "עוד לפני שהתבררה העתירה כבר פונו חלק מהמאהלים, ולכן החלטנו לפנות בעצמנו חלק נוסף של הציוד כדי שלא ייגרם לו נזק. אנחנו המפנים את הדברים לתחום שלא שייך לעירייה וממתינים למשאית שתעביר את הציוד למקום אחר. זה הרגע שחששנו ממנו במהלך כל התקופה האחרונה ואנחנו לא רוצים שאף אחד יפגע. אנחנו לא יודעים לאן נלך מכאן ויש הרבה אנשים שרוצים להישאר ואומרים שיחזרו לכאן גם הערב. אף אחד לא נתן פיתרון למצוקות הקשות ובעצם מפנים אותנו מהשדרה לרחוב".
לרנר הוסיפה כי נעשו נסיונות פניות מרובות לעירייה ושזו תמצא פיתרון לאנשים אולם לא ניתנו שום תשובות: "מה שקרה פה בחודשיים וחצי האחרונים זה אוטופיה שכל ראש עיר היה רוצה לחבק; יצרנו מקום שהיווה מתחם קהילתי ואין בכוונתנו לנטוש את חסרי הבית שהעירייה השליכה חזרה לרחוב. ביקשנו בניין קהילתי בו נוכל להשתמש עד שימצא פיתרון אך לא קיבלנו כל תשובה. השדרה מרחב ציבורי ומה שעשינו כאן זה פעילות ציבורית ועשייה ציבורית. ראש העיר לא רוצה פתרונות ולא רוצה עניים בעיר אלא רק עשירים. אבל צריך להבין שהחיים מורכבים מכולם".
"יש כאלה שיחזרו שוב לרוטשילד עם מזרון"
אוריאל רז, שנמצא במאהל כבר 82 יום, המתין כמו שאר אנשי המאהל להחלטת ביהמ"ש ואמר: "אנשים ילכו מכאן למאהלים אחרים גם אם יש אנשים שלא יוותרו ויחלמו בעבור מי שאין לו לאן ללכת. לי עצמי יש דירה אבל אני כאן בשביל מי שאין לו. וחייבים למצוא פתרון. יש כאן אנשים שאומרים שהם יחזרו שוב לרוטשילד עם מזרון וימשיכו לשהות במקום עד שיימצא מקום חלופי. הייתי שמח אם ראש העיר היה מגיע לכאן ומדבר עם האנשים בגובה העיניים ואומר להם מה הפיתרון שהוא יכול לתת להם".
סימה כהן, גם היא מיושבי המאהל, טוענת שניסתה להתקשר למוקדי הרווחה ולמשרדי העירייה אך לא הצליחה לדבר עם אף גורם רישמי. "אין לנו עם מי לדבר יש לנו את כל הזכות להפגין והשוטרים והפקחים באים לפנות אותנו כאילו מפנים כאן חיות. אנחנו בני אדם ויש לנו את כל הזכות להיות כאן. העם דורש דיור ציבורי. אולי בעירייה ובממשלה חושבים שהמחאה נגמרה אבל גם אם יפנו כאן את המאהל המחאה תמשיך בכל הכוח. גם ראש הממשלה וגם ראש העיר ישלמו בכיסא שלהם על התעלמותם מהמחאה", אמרה.
רבים מהפעילים במקום אומרים בפה מלא כי אין להם לאן ללכת מהמקום. שיר אלוני, מפעילי המחאה, אמרה: "נוצרה קהילה מדהימה ואסור לוותר על ההישג הזה, באנו לעיר הלבנה והראנו שיש בה גם חלקים שחורים. אסור שזו תהיה רק עיר של עשירים ואנחנו נמשיך להיאבק גם בלי האוהלים".
דפני ליף, שהקימה את האוהל הראשון ברוטשילד בחודש יולי, לא הגיעה היום למקום; סתיו שפיר, מיוזמות מחאת האוהלים, דווקא הגיעה והביטה חסרת אונים בנעשה בשדרה ואמרה שזהו "יום עצוב ומקומם". עם זאת, שפיר הוסיפה שהאוהלים הם סמל והמחאה לא נגמרה אלא תמשיך בכל הכוח כדי לעמוד על זכותם של כל זכאי הדיור הציבורי וכל האנשים שאין להם לאן ללכת.