כבר 17 ימים שחיילי צה"ל נלחמים בעזה. בקרוב יצטרפו ללחימה גם חיילי המילואים. בני משפחות הלוחמים דואגים וחוששים לשלומם, לפעמים גם לא ישנים בלילה, מקווים שהיקר להם מכל יחזור הביתה בשלום.
בני משפחות של לוחמים בעזה מספרים לחדשות 2 באינטרנט על התחושות, הפחדים והגעגועים. אם גם אתם רוצים לשלוח מסר מצולם לחייל שלכם שנמצא בחזית, אתם מוזמנים לעשות זאת באמצעותנו.
נלחם במקום בו נפל אחיו
שש שנים לאחר שאחיה חזקי נפל בעזה, מתפללים בילי ובני משפחתה, שיאיר, אחיה הצעיר שלוחם כעת בעזה יחזור הביתה בשלום. "זוהי דילמה אמיתית של משפחה שכולה", היא מספרת, "מאז שאחי נהרג, עזה שווה בראש שלנו למוות. אמא רוצה את יאירי בבית. היא תמיד אומרת 'אני כבר תרמתי לעזה', אבל הוא רצה להיות שם כסוג של דווקא. לסיים את המשימה שהשאיר לו אחיו".
האם התנגדה שיאיר ישרת בחטיבת גבעתי, בדומה לאחיו חזקי. "היא לא הייתה מסוגלת לראות שוב את הכומתה הסגולה", מספרת בילי, "אז הוא הלך לגולני אבל זה לא מנע ממנו להגיע עכשיו לעזה". בעיצומה של המלחמה התחוללה דרמה משפחתית: האם דרשה מהצבא שיאיר ייצא מהלחימה בעזה. "הם הוציאו אותו ביום שני שעבר מהמבצע ויאיר מאוד כעס על אמא. כמה שעות אחר כך היא ויתרה ויאיר חזר למלחמה", היא מספרת.
הסערה בתוך הבית שקטה רק בשבת האחרונה. יאיר חזר הביתה לחופשה קצרה, ובני המשפחה שוחחו על הכל: על עזה, על חזקי ועל המלחמה. "עכשיו אני הרבה יותר רגועה", מספרת בילי. "הוא הסביר את המקום שלו אך גם הבין את העמדה של אמא. אנחנו מאוד מפחדים אבל גם מאוד גאים".
אסנת וקלואי מחכות שגדעון ישוב
בשבת הקרובה יציינו גדעון ואסנת את יום נישואיהם הראשון. רק לפני כחודש, נכנס הזוג הטרי לדירה משלו, לאחר טיול בניו-זילנד ומגורים ביחידת דיור אצל ההורים. אל הזוג הצטרפה כלבה יפהפייה בשם קלואי. גדעון, אסנת וקלואי הם עכשיו משפחה. שיחת טלפון ב-22:30 בשבת של תחילת המבצע הקרקעי העירה אותם מירח הדבש הפרטי שלהם למציאות הקשה. גדעון, לוחם פלס"ר נח"ל, הוזעק לעזה.
אתמול החליטה אסנת לבקר אותו. היא ארזה תיק קטן ונסעה לצאלים. מסתבר שהיא ביקרה אותו בדיוק בזמן, כי היום או מחר הוא כבר יהיה עמוק בתוך עזה. "הוא אמר לי שהם נוסעים וכבר לא תהיה בינינו תקשורת", אומרת אסנת. "זה מתסכל, אם הייתי יודעת מתי הוא חוזר הייתי אולי קצת יותר רגועה, אבל אני לא יודעת איך לארגן לעצמי את הראש".
כשגדעון לא בבית, קלואי הכלבה מנסה למלא את החלל, אבל גם קלואי, כמו אסנת מרגישה שמישהו חסר. "מצד אחד אני שומעת את כפות הרגליים שלה בלילה וזה קצת מפר את השקט והבדידות", מספרת אסנת, "אך מצד שני אני רואה את קלואי מחפשת את גדעון. מרחרחת את התא שלו בארון. אני מרגישה כמו אמא שצריכה להרגיע את הבן". ומה היא תעשה כשגדעון יחזור בריא ושלם? "אני פשוט אתן לו חיבוק ארוך ואוהב".
שני אחים נלחמים - בני המשפחה מתפללים
"במלחמת לבנון היינו ארבעה אחים מגוייסים מתוך ששה", מספר אלקנה על אחיו יהודה, מפקד צוות בגולני שלוחם בעזה. "הרגשתי שאני נמצא שם בשבילו. עכשיו זה מרגיש קצת אחרת". הפעם אלקנה לא גוייס, אבל הוא דואג מאד ליהודה כמו גם לאחיו פ', טייס מסוק, הנמצא גם הוא בזירה. "בהתחלה היה סיוט. אני ושאר האחים פשוט לא הצלחנו לישון מרוב דאגה, אבל אני סומך עליו".
אם המשפחה נפטרה לפני כ-8 שנים ממחלת הסרטן, אך לכולם היה ברור שהמוות שלה לא ימנע מהם להתגייס להכי קרבי שיש. "שמעתי ב'עובדה' ראיון שהיה עם אמא של החייל בניה ריין ז"ל", מספר אלקנה. "פתאום הבנתי שלנו במשפחה אין את שיח האמהות הזה. אבא היה גם הוא בעל עבר לוחם, וזה פשוט בגנים שלנו שזה מה שאנחנו צריכים לעשות".
אך המסורת המשפחתית לא תמיד מונעת את הפחד. "אני חושש שגם אם לא יקרה ליהודה כלום ויקרה משהו לאחד מחייליו, הוא ייקח את זה ממש קשה", אומר אלקנה. "כשאני יושב על בירה עם חברים אנחנו תמידי מרימים כוסית לכך שדבר רע לא יקרה. לא לאחיי ולא לחברים במלחמה".
רוצים לשלוח מסר לחיילים בחזית? צלמו את עצמכם במצלמת וידאו ביתית או באמצעות הטלפון הסלולרי, ושילחו לחדשות 2 באינטרנט באחת מהדרכים הבאות:
למספר 2222 מטלפון סלולרי
או למייל האדום שלנו שכתובתו: contact@news2.co.il