צבי זמיר, ראש המוסד לשעבר, היה נרגש היום. הוא חיכה להזדמנות הזו, לומר לגרמנים בדיוק את מה שהוא חושב על האופן שבו הם ניהלו את המבצע לשחרורם של הספורטאים הישראלים החטופים במינכן באולימפיאדת 1972.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
היום הוא העניק ריאיון ראשון לטלוויזיה הגרמנית ולחדשות 2. "אני לא יודע כמה הדברים האלה, כל הטרגדיה של מינכן, מסופרת לדור הצעיר בגרמניה", אומר זמיר. "אי אפשר לכסות על מה שקרה. צריך להסביר את זה בגרמניה".
"קודם כול להכיר בדבר הזה ולהגיד מה הסיבות שהיו", הוא מוסיף. "שלא נתחבא מפני העובדות. הוא בן 86, חד וצלול וזוכר היטב לא רק את המראות אלא את תחושת חוסר האונים שהרגיש כשעמד שם בכפר האולימפי, רגע לפני הטבח.
התמונה שהוא לא יכול לשכוח
לדבריו, "הנציגים של בוואריה לא הכירו בי ולא דיברו איתי. הם לא רצו שאני אכנס. אילו לא היה שם שר הפנים גנשר ושטראוס, שהם לחצו עליהם ואמרו 'תראו, בא גנרל ישראלי מישראל, איך אתם לא נותנים לו להיכנס?', מה הם פחדו שאני אעשה להם?".
זמיר טוען כי כוח החילוץ היה ברמה מבצעית נמוכה ביותר. "המפקדים לא היו מפקדי צבא", הוא אומר. "היה מפקד משטרה. אם הם התכוונו לחלץ - הם לא דאגו שיהיה פנס שהם יוכלו להאיר את האזור של ההליקופטרים, שהם יראו איפה המסתננים. ואני אומר להם קודם כול, אם אפשר לעייף אותם שם, בואו נמשוך את זה. התשובה הייתה 'בלתי אפשרי'".
ויש גם תמונה אחת שאותה, כך הוא אומר, אינו יכול לשכוח. "קטע הציפייה הזאת, בהליכה של הספורטאים קשורים יד ורגל, בשביל הזה שמשני צדדיו היו כל האוכלוסייה שהייתה שם. כל אוכלוסיית האולימפיאדה, אני לא יודע כמה. עשרות אלפי אנשים עמדו ולא השמיעו קול. המומים ממה שהם ראו. ישראלים על אדמת גרמניה, קשורים יד ורגל, הולכים ומאחוריהם הולכים המרצחים האלה".
"הם נרצחו"
במסמכים שהותרו בשבוע שעבר לפרסום הקול של זמיר בלט. הוא צוטט כמי שאמר כבר אז שלא היה מאמץ מינימלי להציל את הספורטאים. שהגרמנים רצו בכל מחיר להמשיך את האולימפיאדה, ואף קבע שאין אצלם ערך לחיי אדם.
גם היום הוא לא ממתן את האמירות: "התחושה היא שהם נרצחו. ממש נרצחו. הם לא נפגעו תוך כדי חילוץ, אלא נפגעו תוך כדי הפקרות".