השופטת בדימוס מרים בן פורת הלכה היום לעולמה בגיל 94. בן פורת היתה לאישה הראשונה שמונתה כשופטת בבית המשפט העליון, כיהנה כמבקרת המדינה וקיבלה פרס ישראל על מפעל חיים.
נכדה של בן פורת, ירין אלמוג, סיפר לחדשות 2 באינטרנט: "סבתא, כמו שהיא היתה ידועה בציבור כאישה חזקה, היתה גם האישה החזקה בבית שלנו. תמיד העצה שלה היתה העצה שעליה סומכים ואיתה הולכים, ומעבר לזה היתה עם המון רגש. כל הזמן ידעה לעזור לנו לבחור את הבחירות הנכונות".
אלמוג הוסיף: "היא היתה סבתא מדהימה לשישה נינים, שעשו לה את הכי טוב שיש. ללא ספק 'אשת הברזל' של ישראל, היא המשיכה ללכת לעבודה ונשארה צלולה. דאגה לכולנו כל רגע נתון".
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, סיפר על בן פורת בריאיון לערוץ החדשות: "מה שציין אותה זה שני דברים - ראשית, חדות מחשבתה, היא היתה בעלה כושר הבחנה מעולה בתפקידה השיפוטי, והדבר בא לידי ביטוי בכל עיסוקיה עם בעיות משפטיות, גם בכתיבה, בשיחה ובדיון על החלטה על תיק מסוים. הדבר השני היה בקיאותה המשפטית המעולה. היא היתה שופטת בעלת משקל סגולי מיוחד, זה בא לידי ביטוי בגישת יתר חבריה אליה".
"אימת הפוליטיקאים"
בן פורת, נולדה ב-26 באפריל 1918 בויטבסק שברוסיה. היא גדלה בקובנה שבליטא ובשנת 1936 עלתה לישראל. בשנת 1945 סיימה את לימודי המשפטים והוסמכה כעורכת דין. בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים והתקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה.
בן פורת התמנתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 1958, ובשנת 1975 מונתה כנשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים. בן פורת הייתה לאישה הראשונה שהגיעה לכס השיפוט בבית המשפט העליון, לאחר שמונתה בשנת 1977.
בין השנים 1983 ל-1988 היא כיהנה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, ובתום התקופה פרשה מתפקידה ומונתה לתפקיד מבקרת המדינה. בן פורת כיהנה כמבקרת המדינה במשך עשר שנים, והיתה ידועה כזאת שניסחה מחדש את כללי התפקיד, וקיבעה אחת ולתמיד את מעמדה כאשת הברזל - "אימת הפוליטיקאים".
בשנת 1991 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים.
"לא רוצה לחיות עד גיל מאתיים"
בריאיון שהעניקה לחדשות 2 במאי 2010, סיפרה בן פורת על הספר שכתבה, "מבעד לגלימה": "אני שפכתי על הנייר את מה שעבר עלי בשעות ההתלבטות, ומדוע הגעתי לאן שהגעתי". בנוסף התייחסה בן פורת לתקופתה כמבקרת המדינה: "לא חשבו אותי לקשוחה כל כך, אני לא הרגשתי כך".
שנשאלה על המצב הפוליטי ענתה בן פורת: "אני לא פוליטיקאית, הם לא מושכים אותי, יש לי דעה משלי אבל אני לא מוצאת לנכון להביע אותה". על השאלה אם היא מתכוונת להוציא עוד ספר, אמרה : "אני מקווה לא לחיות עד מאתיים, אני רוצה לחיות ולהישאר בן אדם".