שבוע לאחר שנהרג סגן הדר גולדין ז"ל בהיתקלות ברפיח, שוחחה ארוסתו עדנה סרוסי עם חדשות 2 וסיפרה על ההיכרות עם אהבתה הגדולה ביותר, על היום הנורא מכל ועל העתיד שמצפה לה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"נפגשנו בפעם הראשונה בראש חודש שבט, במוצאי שבת, בחוף ראשון לציון", סיפרה סרוסי. "הגעתי לחניה, אני יוצאת מהאוטו ויוצא בחור צנום, רזה, נראה בן 13 אולי, אומר לי שלום, חיוך גדול ופנים מאירות. התיישבנו על החוף והיה באמת נחמד. פעם אחת, באיזה פורים, נסענו באוטו והרגשתי שבא לי לעשות משהו משוגע, אז שאלתי אותו 'אתה רוצה להתחתן איתי?', אז הוא אמר 'כן'. ואז פתאום התחיל לחלחל לי שוואלה, כן. הוא צודק".
הצעת הנישואים הרשמית הייתה לפני חודש. "ביום שהוא יצא לרגילה הייתה ההלוויה של שלושת החטופים", אמרה סרוסי, "ואני נסעתי להלוויה והוא גם בא. ואז הוא אומר לי 'תשמעי, תכננתי היום לבוא עם טבעת ולעשות לך טקס כמו שצריך, אבל זה לא כל כך מתאים היום. זה יום עצוב'. ואז הוא אמר לי שעם ישראל צריך בשורות טובות ושאנחנו יכולים לגרום לאנשים לשמוח".
"אמא שלי אמרה שהדר נחטף ואז התחלנו לבכות"
סרוסי תיארה כי דווקא ביום שלפני התקרית ברפיח, הייתה לה תחושת ביטחון לגבי הדר. "יום קודם הדר התקשר אליי בצהריים ואמר שנכנסים עוד מעט, אבל זה כבר הסוף, והייתי בתחושה מאוד טובה", היא הסבירה. "הייתי ממש שמחה, הרגשתי סוף סוף שיש לי קצת אוויר אחרי שלושת השבועות המטורפים האלו. אבל ביום שישי בבוקר קמתי וראיתי בטלוויזיה שהפסקת האש הופרה, והייתה לי תחושה ממש ממש רעה. נשכבתי על המיטה והרגשתי שאני לא יכולה יותר להכיל את המלחמה הזאת. אמא שלי נכנסה לחדר שלי ואמרה לי שהדר נחטף, ואז התחלנו לבכות. לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי שכל הגוף שלי קורס, רועד לגמרי".
עם צאת השבת, קיימה המשפחה מסיבת עיתונאים וגם עדנה פתחה את לבה אל מול המצלמות והמיקרופונים, למרות כל הקושי. "אמרתי לעצמי שאם זה מה שיחזיר לי את הדר אז אני אעשה הכל, ואם זה נוגע באנשים שהארוסה שלו מדברת אז הארוסה שלו תדבר", היא ציינה.
"זה מאוד קשה כי בעצם הכל נקטע בכמעט"
היא מדברת בכאב על הדברים שלא תשלים איתו לעולם. "זה מאוד קשה כי בעצם הכל נקטע בכמעט. כמעט גרנו ביחד, כמעט הגשמנו את החלומות שלנו, כמעט פיצחתי את הסוד שלו".
למרות שרשמית לא הספיקה להיות אשתו היא לקחה על עצמה את כל מנהגי האבלות ביחד עם המשפחה. "ישר איך שהודיעו לנו הרגשתי שאני הולכת איתם, עם המשפחה, לוקחת את מנהגי האבלות איתי", אמרה. "פשוט לא יכולתי לחשוב על דרך אחרת שאני אנהג בה".
לצד האבל של המשפחה, עדנה מדברת גם על האבל הפרטי שלה. "חשוב לי עכשיו גם לתת מקום לאבל שלי, לתת לדברים לשקוע, להרשות לעצמי להיות בדיכאון על זה, כי אחר כך אני אצטרך להיות חזקה גם".