כבר 83 ימים שמשה כליפא מגיע מדי יום לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים לבקר את אחיו מנשה שמאושפז ללא הכרה בחדר בידוד. מנשה נפצע קשה כשקפץ לבור בירושלים בניסיון להציל את רחלי סופר, ילדה בת שלוש שנפלה לתוכו ומצאה בו את מותה.

רוב הרופאים מעריכים שמנשה לא יתעורר לעולם, אבל המשפחה לא מרימה ידיים ומטפלת בו על בסיס יום יומי. אשתו, שהייתה המפרנסת הראשית של חמשת ילדיהם נאלצה לעזוב את עבודתה, וכעת כשהם זקוקים לעזרה הם טוענים שאין קול ואין עונה.

"אני מבקש יותר עזרה מהרשויות", אומר משה. "אני מרגיש שמגיע לבנאדם שהלך ומסר נפש. כאשר מסתכלים על הפנים של החברה הישראלית ורואים איך אנשים נקטפים בכזו קלות מכל מיני מעשי רוע למיניהם ואתה רואה מצד שני מישהו שמנפץ את המיתוס של האי אכפתיות".

העירייה וביטוח לאומי: אנחנו מסייעים

בני המשפחה לא מבקשים פרס או תגמול על מה שעשה מנשה, רק את האפשרות להתקיים בכבוד. כליפא לא עבד באופן סדיר בשנים אחרונות מה שפגע בתשלומי הביטוח הלאומי שקיבלה משפחתו. את הקריירה עשה בצבא ואפשר ללמוד הרבה מהסיבה שבחר לסיים אותה. "הוא היה בתפקיד מנהלי ואמר: 'אם הבגדים שלי לא מלאים בגריז - אז אין לי סיבה לקבל משכורת'", שיתף אחיו.

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי: "עיריית ירושלים ואגף הרווחה מלווים את המשפחה באופן צמוד. המשפחה קיבלה סיוע מקרן ראש העיר ומקרן מנכ"ל העירייה וכן סיוע יומי עבור ילדי המשפחה ותקבל סיוע נוסף ככל שתזדקק".

בביטוח הלאומי אומרים: "משפחת כליפא מיצתה עד כה את זכויותיה בביטוח הלאומי וקיבלה קצבה מיוחדת לאדם שמסכן עצמו למען הזולת בסך 1,200 בחודש ובהמשך תקבל קצבת נכות כללית מלאה על פי הרכב המשפחה שלה".