בכיכר רבין בתל אביב נערכה הערב העצרת השנתית לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במלאת 15 שנה להירצחו. עשרות אלפי ישראלים מילאו את הכיכר והשתתפו בעצרת, שהועברה במלואה בשידור חי כאן בערוץ החדשות של חדשות 2 באינטרנט, באמצעות רשות השידור.

רוצים לקבל עדכון על שידורים חיים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק 

בעצרת נטלו חלק בין היתר נשיא המדינה שמעון פרס, נכדו של רה"מ המנוח יונתן בן-ארצי, פרופ' רות גביזון, המשורר רוני סומק וזמרים ואמנים רבים בהם אביב גפן, הראל סקעת, רונה קינן, אברהם טל ועוד. מודי בר-און הנחה את העצרת.

פרס: "חברות וחברים, אחיותיי ואחיי: יצחק נרצח, השלום ינצח"

עצרת הזיכרון לזכרו של יצחק רבין (צילום: חדשות 2)
עשרות אלפים בכיכר, הערב | צילום: חדשות 2

הנשיא פרס התקבל בדקות ממושכות של מחיאות כפיים מצד הקהל הרב, וניכר היה בו כי הוא מתרגש. "משפחת רבין, חברות וחברים, אחיותיי ואחיי: יצחק נרצח, השלום ינצח", פתח פרס את נאומו. "זו אותה הכיכר. זו אותה מוצאי שבת. וזה אתן ואתם. חלקכם ואולי רובכם, הייתם אתנו כאן. אז. באותו לילה שהחל עם שיר חדש בלב. והסתיים בשלוש יריות של בן בליעל. זו אותה הכיכר. זו אותה מוצאי שבת. שוב טרחתם להגיע לכאן מקצה ארץ עד קציה. באתם לתמוך בשלום. באתם להפיח תקווה לשלום. לשיר אתנו את שיר השלום". 

"בכיכר הזו רצחו את יצחק, ניסו לרצוח את השלום", הוסיף הנשיא. "הם לא הצליחו ולא יצליחו לנתק ולנפץ את הרכוש היחיד שיש לנו. רכוש שאין עליו מחיר. אין עליו מיסים. רכוש המוליך אותנו בסערת הימים. לרכוש היקר הזה, קוראים תקווה. קוראים שלום. אנחנו יודעים, אני יודע. הדרך עוד רבה. עוד רבה המלאכה. השכנים מעבר לגבולות ובתוך השטחים, אינם מקלים על המלאכה.  ועדיין יש מי שמבקש לכלותנו. לעקור אותנו מאותה פיסת אדמה שתקענו עליה יתד. ושעליה בנינו בית, ארץ, מדינה".
 
"אבל, אנחנו כאן, ואיתנו ומאחורינו עם רב ועצום. עם שלא ירפה לרגע מן התקווה ולא יסטה כזית מדרך השלום. אנחנו יותר נחושים מאויבי השלום. ועל-כן ננצח. כי נשבענו להביא סוף למלחמות. לנו ולשכנינו.
אנחנו יודעים, אני יודע: כולנו מגויסים. אנחנו ואיתנו ילדינו ונכדינו. אלה שעלולים, חלילה, לשלם בחייהם את מחיר מריבות הדמים, אם תבואנה. ועל כן נמשיך לחפש כל סדק. כל שביב. כל סיכוי לקרב את יום השלום.אנחנו ננצח. כי רק בשלום אפשר לנצח באמת".

הנשיא המשיך ואמר: "בישראל קיים מעמד אחד שאין דומה לו בעולם: זה האוטובוס הצפוף במתגייסים חדשים, שחונה ביום הגיוס בבסיס קליטה ומיון. ולפתע הוא מתחיל לנוע ומתרחק עם הילדים שלנו.
זהו רגע שכל אם מוחה דמעה. כל אב נושך שפתיים. זו אינה רק נסיעה אל הבסיס הסמוך, אלא מסע לפרק חיים חדש על חוויותיו וסכנותיו. אנחנו, ההורים, ובני המשפחות האחרים, שליבנו עצר מלפעום אז באותם רגעים. שנשימתנו נעתקה. חולמים לראות את האוטובוס המתרחק, מתקרב אל השלום".

"דמוקרטיה שבה הרוב קובע, לא הרובה"

"במסע הזה, ייחסר לנו הקברניט. המפקד. המוביל. יחסר לנו יצחק.אבל האוטובוס ינוע בתוואי שקבע. צוואתו נישאת היום על כתפי מחנה שגדל. מול חלון הזדמנות שנפתח מחדש. יצחק שהיה "מר בטחון" היה  גם לנושא השלום. מי שבגדיו היו חמוצים מדם חייליו, ידע את ערכו של השלום. רוחו תלווה אותנו בדרך הזו, רבת המוקשים, עד ליום שבוא יבוא ונשב לבטח. איש תחת גפנו ותחת תאנתו. כחזון נביאנו. אז נשמע שוב את השיר שהיה על שפתיו בדקות האחרונות לחייו. "לא נביט לאחור". לא נביט לאחור. נביט לפנים. רק לפנים. לִפְּנֵי השלום".

"חברות וחברים יקרים, לוחמי השלום לדורותיהם, לפעמים, בביתי, בשעות של הרהורים ומחשבות, אני אומר לעצמי, שבע מלחמות עברנו. במחסור אדם ונשק ובמחיר כבד. ובכל אותן השעות הקשות לא נפלה רוחנו. לא קרס חזוננו. לא חדלה הדמוקרטיה מלפעום. דמוקרטיה שבה הרוב קובע, לא הרובה. דמוקרטיה שלנו סופרים קולות. ולא מונים יריות. ועל כן יצחק ינצח. החזון ינצח. הדמוקרטיה תנצח. העם ינצח".

"בדרכנו ראינו גם הישגים", המשיך פרס בנאומו. "הישג מוסרי כי נוצר כאן רצון לאומי שלא לשלוט על עַם אחר. הישג מלכד. כאשר ראשי ישראל, משמאל ומימין, הכריזו שלא ימחלו לעולם לנבל שקיפח את חיי יצחק. הישג איכותי. כשניתן לסמוך גם על כוחנו וגם על צדקתנו. על יסודות צה"ל".

"ביום המיוחל יצחק יהיה עימנו שוב"

"מדינתנו, על אף בעיותיה, עלתה לפסגת המדע ויישובינו גדל עשרת מונים. לחמנו לבדנו. לא ביקשנו שחיילים אמריקאים יגנו עלינו. לחמנו לבדנו. ונעזרנו בידידינו. ובראש ובראשונה ארצות הברית עמה טיפחנו ונוסיף לטפח יחסים חמים. ידידות זו אפשרה לנו להתקיים כמעט בעמים. תודה לאמריקה. אנחנו עומדים באותה חזית הטרור: ארצות הברית ומדינות נוספות מנעו אסון כבד, כאשר פצצות מתימן איימו להרוג חפים מפשע. גם בחזית הזו נעמוד ביחד".

"חלפו חמש עשרה שנים, אנו באותה הכיכר. ולכאורה הכל כמעט כבאותה מוצאי שבת. רק יצחק רבין חסר. ואני אומר לכם שביום המיוחל, הוא יהיה עמנו שוב. דמותו תתייצב כאן. כראשון, בשורה הראשונה של השלום. הוא יניף את ידו בביישנות כפי שנהג לנופף בה קודם לכן. וקולו יזייף את המנגינה אבל לא את המילים מהשיר ההוא. ומעינינו יגירו מפלי דמעות. הפעם, דמעות נחמה".
 
"את חייו של יצחק נטלו", סיים פרס את נאומו, "אבל צוואתו תקפה. היא מחייבת את כולנו. את הדור שלנו ואת הדור הצעיר. וקוראת לנו שלא לנוח. לא לשקוט. לא לדחות. להפוך את חלון ההזדמנות לשער רחב להסכם מלא. ואוכל ללחוש לאוזנו של יצחק: תראה איזה דור צעיר ונפלא. דור המבטיח שצוואתך תהא למציאות חדשה. אני פונה אליכם אנשים צעירים: גורל האומה גם בידכם".