הנרי פונר היה רק בן שש כשהוריו שלחו אותו לבריטניה בשל רדיפה הולכת וגוברת של יהודים בגרמניה בשנת 1938. במהלך שהותו הרחק מהוריו, שלח לו אביו תריסר גלויות צבעוניות, מלאות במילות אהבה וגעגועים. 75 שנים נצר בלבו את המכתבים, אך כעת הוא מפרסם אותם לראשונה בספר שנקרא "גלויות לילד קטן", בהוצאת "יד ושם".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אני הייתי אחד מברי המזל - אבי שלח אותי הרחק כדי להציל את חיי", אמר פונר ל"דיילי מייל" הבריטי. "כשקיבלתי את הגלויות הייתי מאושר, אבל ככל שהשפה הגרמנית נשכחה ממני, כך הלכתי ונעשיתי מתוסכל. אני משער שעבור אבי זו הייתה מכה איומה - הידיעה שאני בעצם שוכח אותו".
הנרי נשלח להתגורר עם משפחה בוויילס, במסגרת ה"קינדר-טרנספורט" - משלוח הצלה של כעשרת אלפים ילדים יהודים מגרמניה הנאצית לבריטניה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הנרי ואביו מקס החליפו מכתבים במשך שבעה חודשים, עד שפרצה המלחמה והפכה את התקשורת בין השניים לבלתי אפשרית.
"מקווה שהמלחמה לא תגיע"
"הנרי הקטן והיקר שלי! אני שמח שאתה מאושר וחש בטוב. אני מקווה שהמלחמה לא תגיע", כתב לו אביו ב-31 באוגוסט 1939 - יום לפני פלישת גרמניה הנאצית לפולין. את מכתבו חתם במילים: "דרישת שלום חמה לדוד ולדודה והרבה נשיקות. אבא שלך".
את שנות המלחמה הראשונות העביר האב מקס במחבוא, בתקווה כי יום אחד יוכל לשוב ולהתאחד עם בנו היחיד, אך לבסוף הוא נתפס. המסר הישיר האחרון שקיבל הנרי מאביו הגיע אליו דרך הצלב האדום באוגוסט 1942. "אני שמח לשמוע על הבריאות וההתקדמות שלך. הישאר בריא!", כתב לו אביו. "גורלנו אינו ברור. כתוב לי לעיתים קרובות יותר. הרבה נשיקות, אבא".
ארבעה חודשים לאחר מכן נשלח מקס לאושוויץ, שם הוצא לבסוף להורג בתאי הגזים. רק לאחר שהמלחמה הסתיימה גילה הנרי כי אביו לא שרד, אבל נאלץ להמתין קרוב לעשרים שנה עד שקיבל את המסר האחרון והמצמרר מאביו. במכתב ששלח האב מקס לדודו כתב: "אנא הסבר לבני שנתתי לו ללכת רק מתוך אהבה עמוקה ודאגה לעתידו. אני מתגעגע אליו מאוד וחיי היו מאבדים כל משמעות לולא הסיכוי הקלוש לראות אותו שוב יום אחד".
"הגורל יכריע אותי בקרוב"
"אנא העבר להוריו המאמצים את תודתי העמוקה על כך שאפשרו לבני לחמוק מהגורל שבקרוב יכריע אותי", כתב בסוף. הנרי המשיך לחיות אצל הוריו המאמצים - זוג יהודים בריטי - וכשגדל שירת בחיל האוויר הבריטי. מאוחר יותר החל ללמוד ולבסוף קיבל דוקטורט בכימיה מאוניברסיטת לידס ועלה לישראל עם אשתו.
"אם יכולתי לשלוח לאבי גלויה אחת אחרונה הייתי כותב בה: 'אבא, תודה על החסד שעשית עמי כששלחת אותי מחוץ לגרמניה'. הלוואי שאבא שלי היה יכול לפגוש את המשפחה שלנו פה - המשפחה שלו למעשה, ולראות את כל מה שהצלחנו להשיג, למרות הכל", אומר הנרי.