עדות מחשמלת: עדות מחשמלת: איך זה להיות עובד חברה עסוק בימי הסערה, ואיך מתמודדים עם הגשמים והרוחות בדרך לתיקון תקלה? עובד חברת החשמל איציק אפריאט - על הסיפוק שבהחזרת האור ללקוחות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 באינטרנט
אתמול סיימתי לעבוד אחרי חצות. התחלתי משמרת רגילה שבה יצאנו אני ושותפי דוד דז'ברוב לתקן תקלות מסוגים שונים: שנאי שהפסיק להזרים חשמל לבתים ביישוב אחיסמך ותקלות ביתיות - כמו למשל חדירת מים או החלפת חלקים שנשרפו. ואז, קצת לפני תשע בערב, התקבלה הודעה על שתי תקלות גדולות. יצאנו לאתר תקלה בשני קווי מתח גבוה באזור המושבים ליד רמלה. בשיא הגשם והסערה - נסענו לחפש את מקום התקלה - כשהראות הייתה כמעט אפס. מדי פעם נאלצנו לעצור בצד הכביש ולחכות "עד יעבור זעם", עד שמטחי הגשם ייחלשו מעט.
מצאנו את המקום ויצאנו לתקן את הכבלים הקרועים באין ברירה. טיפסנו על העמודים, כשהרוח שורקת והגשם והקור חודרים אל מתחת לבגדים. נרטבנו יופי. אבל איך אני אומר: "אנחנו מתוקים, אבל לא עשויים מסוכר". הבן שלי משרת בגולני והראש שלי בכלל עסוק בלדאוג לו, ולא לעצמי. אין לי ספק שלו יותר קשה.
"מביא אור ללקוחות"
22 שנה אני עובד בחברת החשמל. 10 שנים במשמרת כמשגיח באזור רמלה-לוד. זו עבודה מאוד שוחקת. כל היום מסתובבים, אין יום, אין לילה. אבל דווקא ימים סוערים כמו הימים האחרונים - הם אלה שנותנים לנו את האדרנלין להמשיך. יש המון סיפוק בלהחזיר אור ללקוח. אנחנו מחזירים להם גם את האור לעיניים. כל פעם אני מתרגש מחדש כשמסתכלים עלי כעל ה"מושיע" שהגיע להחזיר את החשמל.
לפעמים לקוח אומר לי "הגעתם מהר". ואני - יש לי כבר בדיחה קבועה: "רוצה שאלך ואחזור יותר מאוחר?". זה שובר את הקרח. אנשים מברכים אותנו, אומרים לנו "תהיו בריאים" , "הלוואי וכולם היו כמוכם". וכל מה שאני מבקש מהם באותו רגע זה: "תזכרו את זה כשמדברים על עובדי חברת החשמל בשיחות סלון. תזכרו את השירות הטוב שקיבלתם".
ישנתי כמה שעות, והמשמרת שלי מתחילה עוד מעט. אני כבר בדרך לעבודה - מקדים - לא יכול לחכות, מת על האקשן של מזג האוויר הזה. הלכתי לבדוק אם נפלו עצים על קווי חשמל באזור , רק כדי שאוכל להמשיך ולהחזיר את החשמל לבתים.