רונה הייתה מוכרת כחלק מהפרויקט של אילן רמון חודשים ארוכים לפני ההמראה. התקשורת ליוותה את המשפחה כולה, שנחשפה והתחברה לכל אחד ואחד מאיתנו. אני נשלחתי למשימת סיקור הנחיתה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
פגשתי את רונה והילדים יומיים לפני כן, בקייפ קנאברל, הנחיתה הייתה מתוכננת לשבת בבוקר. גם יום לפני מועד הנחיתה ישבנו ביחד, הם סיפרו לי איך הם מתארגנים לפגישה עם אבא. הם ידעו שיוכלו לפגוש אותו רק אחרי בדיקה ממושכת אחרי הנחיתה. היינו נרגשים יחד איתם.
אני ועיתונאים אחרים סיקרנו לא מעט אירועים דרמטיים וקשים - אבל מה שקרה פה הוא שעמדנו לשדר אירוע משמח: מדינת ישראל כולה המתינה לנחיתתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, בעלה של רונה - ופתאום בשידור חי הכל מתהפך. אבא של אילן רמון היה באולפן ואני מנסה לרמוז שצריך להוציא אותו החוצה.
עם העין, אני כל הזמן פוזל אל הטריבונה שבה ישבו המשפחות - ושאלתי את עצמי מה עובר עליהן. אני לצערי כבר ידעתי מה צפוי לקרות ושאין אופציה אחרת. כפי שהכרתי את רונה, היא הייתה אישה מאוד רצינית וסיסטמטית, היה לי ברור שהיא יודעת מה שאני יודע - וברגע שראיתי את המשפחות נלקחות מהטריבונה מבלי שהגיעה המעבורת... היה לי ברור שמדובר בטרגדיה נוראית.
רונה סיפרה כמה היא הייתה חזקה. אני ראיתי את העוצמה שלה בעיניים שלי. 3 ימים אחרי האסון, היא עמדה בפתח הבית ביוסטון עם חברה קרובה ונציג של נאס"א. נציגי התקשורת הגיעו לשמוע ממנה כמה מילים. רונה עמדה שם ועשתה סדר בין הכתבים, ארגנה את הכל - והבטיחה שמה שהיא רוצה זה מה שיקרה.
נזכרתי במה שהיא אמרה אז: "בגלל שיש פה אלמנט של החלל והשמיים, זה עושה את הדברים כל כך חזקים. קראתי איזושהי תגובה מצחיקה שאילן היה האסטרונאוט הראשון בחלל - והחלל הראשון בחלל". כמה 'מצחיק', ככה עצוב.