העיתונאית הדר קנה מ"הארץ" ודה מארקר האשימה היום את עמיתה, העיתונאי דרור פויר מ"גלובס", בהטרדה מינית ב-2016. קנה חשפה בפייסבוק את ההתכתבות בינה לבין פויר לאחר המקרה, שבמהלכה התנצל פויר על מעשיו. עוד מתחה קנה ביקורת על כך שפויר, שפגע בה בעבר, פרסם טור שמגנה את הזעזוע בישראל מפרשת החשד לאונס קבוצתי על ידי ישראלים בקפריסין. פויר אמר בשיחה עם החדשות: "אני אפרסם פוסט בעצמי, תצטט מהפייסבוק כמו שעשיתם לשקרנית הזו".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בפוסט שפרסמה קנה בפייסבוק כתבה: "כשהעיתונאי שהטריד אותך כותב טור על התרבות הקלוקלת שהובילה לאונס בקפריסין" והוסיפה את התגית #MeToo ו#גםאני. לפוסט צורפה תמונה של התכתבות בין השניים לפני למעלה משנתיים. בהודעה הראשונה בצילום המסך כתב לה פויר: "סליחה סליחה סליחה :( איך אני יכול לכפר על זה?".
קנה השיבה לו: "דרור, זה לא מגניב לנסות לנשק אישה שאמרה לך מספר פעמים שהיא לא רוצה. ממש לא מגניב להציע לה הצעות מיניות, למרות שהבהירה מספר פעמים שהיא אוהבת נשים. וממש ממש ממש לא מגניב לגעת לה באיברים אינטימיים בניגוד לרצונה". קנה ציינה באותה התכתבות: "תוסיף על זה להעליב חברה שלה כי אתה מרגיש חוסר ביטחון ולהעמיד אותה במגננה שהיא שיכורה ומסטולה בדיוק כמוך. זה לא יפה ולא מגניב בכלל בכלל וממש לא משנה כמה אתה מסטול. זהו".
פויר השיב לה: "ממש לא. זה בלתי נסלח ואני במצוקה נוראית מהעניין. זה הכי לא אני והכי לא מתאים לי ואף פעם לא עשיתי את זה ואין שום סיבה או תירוץ או הסבר להתנהגות כזאת. אני לא יודע בכלל מה להגיד, מלבד זה שאני ממש ממש ממש מצטער ומאוד מאוד מתעב את עצמי ושבחיים לא חשבתי שזה יקרה".
בטור שפרסם השבוע פויר, והיווה זרז לפרסום ההאשמה מצד קנה, כתב בין היתר: "מה שיותר מטריד אותי בכל הסיפור זו התדהמה. מה התדהמה הזאת לכם? כמובן שאסייג ואומר שאני לא טוען בעד שוויון נפש או חלילה אדישות מול פרשות מהסוג הזה, אבל זה בדיוק העניין - מדובר בפרשות, ברבים. לא פרשה אחת, תלושה, ראשונה, חד פעמית ובלתי אפשרית שההיתקלות מולה שקולה למגע ראשון עם תרבות שהגיעה מכוכב לא מוכר, אלא יותר סיפור שחוזר על עצמו שוב ושוב - שכל פעם מתקבל באותה תדהמה קולנית".
פויר הוסיף: "כאילו שדברים כאלה יכולים לקרות רק בקפריסין, כן? כאילו לא נערכו פה כבר כך וכך מעשי אונס קבוצתי, אפילו החודש. ילדה בת 11 עברה התעללות מינית קשה על-ידי ארבעה קטינים בני 12-13 - וגם זה לא קרה בפעם הראשונה. אונס קבוצתי מתרחש בישראל מדי פעם - לא הרבה, גם ביחס לעולם, ולא הרבה גם ביחס לעבירות האלימות המינית - ובכל פעם מסעיר את הרוחות כאילו קרה בפעם הראשונה. יש לנו זיכרון של דגי זהב באקווריום".
עוד ציין בטור: "אני לא טוען, חלילה, שצריכים לפתח אדישות כלפי אונס, או אלימות מכל סוג. הזעזוע חשוב מאוד - אבל אם כל פעם מחדש אנחנו מזדעזעים לראשונה מדבר שכבר קרה, ובכל פעם אותו זעזוע בדיוק, למה זה הופך אותנו? אפשר לראות את התופעה חוזרת על עצמה שוב ושוב". לדבריו, "התדהמה מהסוג הזה היא כסת"ח בצורתו העלובה ביותר. כי אם כל דבר קורה תמיד רק בפעם הראשונה והאחרונה, כמובן שכל אירוע נראה (ברגע הראשון) כקו שבר שלעולם לא יתאחה, ולכן אין איך, וגם אין סיבה להפיק לקחים. כמו שאין לקח שאפשר להפיק מהמפץ הגדול".