בעיצומה של תקופה מתוחה של טרור עפיפונים, בלונים ורקטות וכשבאוויר יש תחושה של מלחמה מתקרבת - משפחות רבות מחליטות לעבור לגור דווקא עכשיו בעוטף עזה. רשימות ההמתנה ביישובים הולכות ומתמלאות בזמן שזוגות רבים מקבלים את ההחלטה לעבור לגור הכי קרוב לגבול הרצועה.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו 

"אנחנו לא עוברים באי ידיעה, אנחנו יודעים לאן אנחנו עוברים ואחת הסיבות למעבר היא ליישב את האזור הזה", מספרת ליטל בן עזרא שעוברת לגור עם משפחתה בכרם שלום. "לקחנו בחשבון את המצב הביטחוני ואת התרעות צבע אדום. יש פה ביטחון, אני לא רואה שהילדים כאן לא מוגנים". ומה בנוגע לחברים ולמשפחה שמרימים גבה? למשה בן עזרא יש תשובה. "אנשים בטוחים שזה הזוי", הוא מסביר. "אנחנו אומרים להם 'חבר'ה אנחנו לא עוברים לשטחים, אנחנו עוברים לכרם שלום, זו המדינה שלנו'".

נעמי פטל אדלר עברה לאחרונה עם משפחתה לקיבוץ נחל עוז."היממה הכי קשה שהייתה לי עד עכשיו הייתה כשנשמעה אזעקה ב-07:00 והיו 25 מטחים ב-3 דקות", היא מספרת. "הייתי לבד עם הילדים וברגע שזה נגמר ויצאנו מהממ"ד אז רצתי להביא אותם לגן כי כל הגן שלהם זה ממ"ד".

"לא באנו לפה מתוקף ציונות של 'חייבים ליישב את החלק הזה במדינה אחרי צוק איתן'", מוסיפה אדלר. "באנו לבקר חברים שלנו שגרים בכפר עזה ופתאום אמרנו 'וואו, שקט פה ואפשר לבנות פה בית, אפשר להרשות את זה'. לכשיגיע מבצע - נתמודד איתו. איך נעשה את זה? במה זה יתבטא? איך הילדים שלי יגיבו? אני לא יודעת". 

בעבור משפחת לוי מגן יבנה ששוקלת לעבור לכיסופים, הפיתוי הוא גדול: "עשינו רשימה של בעד ונגד המעבר והבעד היה קצת יותר ארוך. חלק מהשיקולים שלנו לעבור זה הרצון לגדל את הילדים בקיבוץ. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו בקהילה מגובשת וחברתית. פה בגן יבנה לכל אחד יש את החומה שלו. אתה חוזר הבייתה ומסתגר בגינה שלך, שם זה לא אותו דבר".