שרדו את תופת השואה - ונאבקים בישראל כדי לסיים את החודש: במסגרת הפרויקט המיוחד לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה קיבצנו עבורכם עדות אחת ביום, והפעם: הקושי הכלכלי הבלתי נסבל של ניצולי השואה שחיים בישראל - שחלקם הגדול נאלץ לוותר על אוכל או על תרופות כדי להצליח להתקיים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אליעזר זילברמן (84) הוא יליד פולין. בזמן המלחמה הוא הסתתר במשך חודשים ארוכים מתחת לרצפת ביתו יחד עם אחיו ואמו, וכך הם הצליח לשרוד. יתר בני המשפחה נרצחו כולם. "נכנסו הגרמנים - ירדנו למחתרת", שיחזר זילברמן את הימים הראשונים של המלחמה. "מתחת לבית, איפה שגרנו היה חלל מתחת לקרשים של הרצפה ושם התחבאנו".
"שם למדתי לא לבקש והעיקר - לא להשמיע רעש", הוסיף ותיאר עד כמה קשות היו השנים הארוכות של המלחמה. "לא היה חיים. אתה מסתכל ביום שבת, ואתה רואה חסיד רץ לבית הכנסת. ועובר חייל וחותך לו את הראש. והראש מתגלגל עם הפאות, מצד אחד והגוף מצד שני. דברים כאלה אתה לא יכול לשכוח".
זילברמן לא מצליח לשכוח את מה שראה בזמן השואה. כיום הוא חי בארץ, בשכירות בדירת חדר וחצי. דירה אין לו והנפש שלו עדיין מתייסרת. הפעם אלה לא הנאצים שמאיימים על חייו ועל משפחתו, אלא מצוקה כלכלית שבה הוא נאלץ לחיות בישראל שנת 2019.
"יש לי ביטוח לאומי ואני מקבל 2,500 שקל מ(הרשות לזכויות) ניצולי השואה", סיפר בכאב. "קונים מה שצריך. מוותרים על כל מיני דברים. אני כבר 5 שנים לא הייתי בסרט. אני זוכר (לפני) שנתיים שהלכתי וקניתי עוף ברגיל. אני מאוד אוהב קרפיונים, אבל זה יקר מאוד. אז ויתרתי".
"עוד פעם יש תשובה שלילית - 'לא מגיע לך, לא הגיל, לא הבריאות, לא דוחות רפואיים' - כלום לא משפיע עליהם", סיפר על הניסיון הכושל שלו להגדיל את הקצבה הקטנה שלו ואז פרץ בבכי. "אני לא דורש כלום. כבר אין ממי, הכל אטום. אני לא מתלונן. מה שיש לי - עם זה אני חי".
ליצירת קשר ותרומות לאליעזר זילברמן ולניצולי שואה נוספים ניתן לפנות דרך ארגון לתת בטלפון 6833* או היכנסו לאתר לתת www.latet.org.il