סיפור חייו הקצרים של טוראי שמעון זעירא (קליין) ז"ל, שהיה בן 18 בנופלו בשדה הקרב במלחמת העצמאות, כלל תהפוכות רבות: ניצול שואה, ציוני, שהקריב את חייו והשאיר מסר אחרון ומרגש לחבריו הלוחמים. פרטי האירוע ומילותיו האחרונות הצליחו לאחרונה לאחד בין אחייניתו לבין החובשת שטיפלה בזעירא ברגעיו האחרונים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
שמעון זעירא ז"ל נולד בינואר 1930 באוז'גורוד, שהייתה תחת ריבונות צ'כוסלובקיה. ב-1944 נשלח עם משפחתו לאושוויץ, שם הופרד ממשפחתו. לאחר שעבר את המיון של ד"ר מנגלה, הועבר למחנה העבודה ארלנבוש - שם שהה ושרד במשך כשנה. באפריל 1945, כאשר יצא מהמחנה עם אחת מצעדות המוות, הצליח להימלט ליער. לאחר המלחמה הוא חזר לביתו, אך רכוש המשפחה נתפס וראש העיר לא רצה להשיבו. בשלב זה גם גילה שרק אחיו פנחס שרד את השואה ואף עלה לארץ. ב-1946 כתב לאחיו מילים אלו: "אני חפץ רק לעלות לארץ ולילך אל קיבוץ, כי זה החיים אצלי יפה", ובאותה שנה עלה לישראל והצטרף לגרעין "עצמאות" של בני עקיבא.
לאחר ההכרזה על עצמאות ישראל, שמעון נשלח עם חבריו להגן על בארות יצחק, שם נפל בקרב ב-15 ביולי. הוא נפגע מירי של צלף מצרי: עדי הראייה שהיו ליד שמעון, בעת ששכב פצוע במקלט שאליו פונה בניסיון להציל את חייו, סיפרו שמילותיו האחרונות היו: "הניחו לי, תלכו אתם להילחם. אל תיכנעו! נקמו את דמי". לאחר מכן הוסיף: "קדימה, קדימה בני עקיבא".
זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר כתוצאה מאיבוד דם רב. הוא נקבר בקבורה זמנית עם כל חללי הקרב בבארות יצחק ובאוקטובר 1950 הועבר לבית הקברות הצבאי בהר הרצל. אחיו פנחס קרא לבנו שנולד לאחר המלחמה "שמעון", על שם אחיו.
המפגש המרגש - עשורים לאחר המלחמה
נילי זקס, בתו של פנחס - אחיו של שמעון - מעולם לא פגשה את דודה, אך דאגה במשך השנים להנציח ולהעביר הלאה את סיפור חייו ואת מילותיו האחרונות. במהלך אירוע שנערך לאחרונה בדיור המוגן "עד 120" חלקה זקס את סיפור חייו של אביה פנחס קליין וסיפרה על הגילוי המפתיע כי אחיו שמעון שרד את השואה. כאשר הקריאה לדיירים את אחת ממכתביו של שמעון וסיפרה על מילותיו האחרונות, גילתה כי אחת הדיירות הכירה את שמעון ואף טיפלה בו ברגעיו האחרונים.
שושנה שילוני נעמדה ואמרה כי היא הייתה החובשת שטיפלה בשמעון ברגעיו האחרונים והיא זו ששמעה אותו אומר "הניחו לי, תלכו אתם להילחם, אל תיכנעו - נקמו את דמי" באופן מדויק. גם בעלה אמר שהכיר מקרוב את שמעון ולחם לצידו עד הפציעה. בני הזוג והאחיינית הנרגשת התחבקו ארוכות, בעוד הנוכחים מחו דמעה. נילי זקס אמרה בתום הערב: ''המפגש היה מרגש מאוד, בכינו ביחד וכך גיליתי עוד על הדוד המקסים שלא הכרתי''.
חייו של שמעון - דרך מכתבו האחרון וסיפורי חבריו
בחוברת של הקיבוץ שפורסמה ב-2008 צוטט מכתב של ראש הממשלה דוד בן-גוריון לקרוביו של שמעון: "הננו מודיעים בצער עמוק כי שמעון (קליין) זעירא נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ח' בתמוז תש"ח 15.7.1948 בקרב בארות יצחק. ממשלת ישראל, צבא-ההגנה לישראל והאומה העברית יישאו תמיד את זכר שמעון אשר נפל בהגנת המולדת ובמערכה על חרותה ועצמאותה". במכתבו האחרון מ-28 ביוני 1948 - שבועיים וחצי לפני נפילתו - כתב שמעון לאחיו, שלחם גם הוא במערכה: "תזכור כי שניים תפקידיך: להילחם בעד ארצך ולחזור למשפחתך! היה גיבור ואל תפחד (רק מהפחד תפחד!) תהדר מאד שתתפלל בכל יום שחרית, מנחה ומעריב. קרא טוב את המכתב ותזכור אותו בכל דרכיך... מאחיך הנאמן לעולם ועד".
חנה, חברתו של שמעון, כתבה לאחיו פנחס לאחר הקרב: "אני יכולה רק למסור לכם את מה שנאמר לי על נפילתו של שמעון ז"ל. הוא נלחם מתוך תעלה ומשם ירה על האויב שהיה ממנו לא יותר מ-30 מטרים מולו, על הגג של אחד מבתי המשק היו חיילים ערבים ומשם הם ירו עליו ועוד על חברים אחרים שהיו בקרבת מקום. שמעון ז"ל קיבל כדור בגב שעבר את ליבו. גם האחרים נפגעו שם. העבירו אותו לאחד המקלטים, הוא היה חי עוד כרבע שעה. בזמן הזה הוא דיבר, קרא שירים שהוא כתב. רופא ואחות טיפלו בו והוא אמר: 'כמה זה טוב!' את זה אמר דווקא בהונגרית, למרות שהוא נהג לדבר רק עברית. 'תצאו תמשיכו להילחם', 'תילחמו – תילחמו, תנקמו את דמי' ואחרי זה נרדם לעולמים..."
אחת מחברות הקיבוץ ציינה בחוברת לזכרו: "הגורל המשונה הצליח להוכיח: מה שבפיך זה גם בלבך. כשחבריך התאמצו להציל את גופך הפצוע שכדור הרוצחים עבר בו, בכוחך האחרון לחשת: 'תניחו לי, לכו להילחם! נקמו את דמי'. אף פעם לא אשכח את המילים האחרונות: "קדימה... קדימה בני עקיבא". שכחת את כאבך ורק את הסבל המשותף העלית על לבך. הדם הוסיף לזרום מגופך וזרם גם בחוץ בתעלות המגן, ובזכותך ניצלנו. בזכות דמך ניצחנו". חבר נוסף כתב לזכרו: "עם חיוך על הפנים יצא לתעלה ששימשה לו עמדה, כדי להגן על האדמה שאותה כה אהב; כדי להציל את הקבוצה מידיים רוצחות שרצו להשמידה. שם השיג אותו כדור האויב ושם התגלתה נפשו הנעלה של בחור ישראל זה. ברגעיו האחרונים עוד אמר: 'הניחו לי, תלכו אתם להילחם... ואל תיכנעו! נקמו את דמי!' עד הרגע האחרון נאמן לרעיונו, נאמן לעמו, נאמן למולדתו". חברי הקיבוץ ציינו: "מילותיו האחרונות של שמעון הי"ד, שנמשיך להילחם ולא ניכנע, היו לנו צו עליון".