הניצול האחרון הלך לעולמו. סימון רוזנפלד
הניצול האחרון הלך לעולמו. סימון רוזנפלד | צילום: ארכיון בית לוחמי הגטאות, חדשות

הניצול האחרון מסוביבור הלך לעולמו: סמיון רוזנפלד, שהיה לניצול האחרון ששרד את הזוועות במחנה ההשמדה סוביבור בזמן השואה, הלך היום (שני) לעולמו בגיל 97. סיפורו של רוזנפלד סופר בסרט "הבריחה מסוביבור", בו תואר סיפור המרד שהנהיגו סמיון וחבריו - במסגרתו הצליחו להרוג 11 קצינים נאצים. סמיון היה אחד מבין שלושה ניצולים שנותרו מהמחנה ההוא, והחל מהבוקר - אף אחד מהם כבר אינו בין החיים.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

"סמיון רוזנפלד, ניצול השואה והשורד האחרון מסוביבור, הלך לעולמו", ספד לו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעמוד הפייסבוק שלו. "רוזנפלד התגייס לצבא האדום, נפל בשבי הנאצים אך הצליח להימלט ממחנה ההשמדה והמשיך להילחם בנאצים. יהי זכרו ברוך".

"מצדיע לזכרו של סמיון רוזנפלד, ניצול שואה שהשתתף במרד במחנה ההשמדה סוביבור, שבו נרצחו רבע מיליון יהודים", ספד לו ח"כ יאיר לפיד (כחול לבן). "נהיה ראויים למותו בחיינו", הוסיף.

משפחתו של רוזנפלד הושמדה כולה

רוזנפלד נולד בשנת 1922 בכפר קטן באוקראינה. הוא למד בבית ספר יהודי ביידיש, ובשעות הערב היה הולך עם הוריו לתיאטרון היהודי. "לפני המלחמה לא הייתה אצלנו בכלל אנטישמיות. כולם בכפר הכירו את המשפחה וידעו שאנחנו יהודים", סיפר רוזנפלד.

בשנת 1940, עוד בטרם כבש הצבא הגרמני את אוקראינה, התגייס סמיון בן ה-18 לצבא האדום, שם למד ועסק בתחומי הארטילריה. בזמן שלחם נגד אנשי היטלר, נרצחה כל משפחתו של רוזנפלד בקבר אחים סמוך לכפר בו התגוררו.

כל משפחתו נרצחה, סמיון שרד
כל משפחתו נרצחה, סמיון שרד | צילום: ארכיון בית לוחמי הגטאות, חדשות

"בשנת 41', באחת מהפעולות נגד הנאצים, היה לידי פיצוץ חזק", נזכר רוזנפלד. "נפצעתי בצורה חמורה מאוד ברגל, איבדתי הרבה דם במקום ולא הייתי בהכרה דקות ארוכות. הגרמנים ניצלו את זה ולקחו אותי כשבויי מלחמה למחנה הריכוז במינסק שהיה ברחוב שירוקה, לשם הובילו את כל חיילי הצבא האדום שנתפסו בזמן המלחמה באזור הזה".

"הייתי במחנה הריכוז במינסק כמעט שנתיים. התנאים שם היו מאוד קשים, כמעט ולא היה לנו אוכל", המשיך רוזנפלד וסיפר. "אבל היה רופא גרמני אחד שעזר לנו ובזכותו רבים נשארו בחיים. הרופא שם לב שאנשים מתים ברחובות מרעב אז הוא היה נותן לנו את האבקה שהייתה נשארת מהבירה שהיו שותים הגרמנים, וזה החזיק אותנו".

"העשן שיוצא מהארובה - אלו הם החברים שלך"

בסוף ספטמבר 1943 פורק המחנה במינסק והאנשים שבו נשלחו בשני טרנספורטים לפולין - האחד למחנה ההשמדה מיידנק והשני לסוביבור. "כשהגענו כל משלוח הרוסים למחנה העמידו אותנו בשורה ושאלו מי בעל מקצוע ויכול לעבוד במחנה. הארטילריה מהצבא האדום לא יכלה לעזור לי שם אבל בכל זאת משהו בתוכי גרם לי להגיד שיש לי מקצוע. הרגשתי שאם אני לא אגיד שום דבר יקרה משהו רע", סיפר סמיון רוזנפלד.

"ככה שלחו אותי לנגריה במחנה ופשוט התחלתי לעבוד למרות שלא ידעתי כלום. היום אני יודע שזה שאמרתי שיש לי מקצוע הציל את החיים שלי. כמה שבועות אחרי שהגענו לסוביבור שאלתי את אחד מהקצינים הגרמנים בנגריה 'איפה כל החברים מהצבא שהגיעו איתי ממינסק למחנה?'. הוא הצביע על הארובה של הקרמטוריום ואמר 'אתה רואה את העשן שם? אלה החברים שלך'", נזכר רוזנפלד בזוועה.

הרגו קצינים נאצים והצליחו לברוח
הרגו קצינים נאצים והצליחו לברוח | צילום: ארכיון בית לוחמי הגטאות, חדשות

אחד החברים של סמיון שניצל גם הוא מהגורל המר של אנשי המשלוח ממינסק, היה אלכסנדר (סאשה) פצ'רסקי, קצין בצבא האדום שהפך למפקד הצבאי של הבריחה מסוביבור. "כבר מההתחלה כשהגענו למחנה, סאשה התחיל לדבר על זה שהוא לא יכול לסבול את מה שעושים לנו ושהוא רוצה להרוג את כל הנאצים ולצאת לחופשי, אבל כל הזמן שמענו סיפורים על אנשים שניסו לברוח ומתו בדרך כי הנאצים היו חזקים מדי. ככה התחיל פצ'רסקי לחשוב על התכנית של המרד והבריחה", סיפר.

"אני מסוגל להרוג רק אם זה נאצי"

"אמנם לא הייתה לנו דרך להשיג כלי נשק אבל כל מי שעבד במחנה ולא נשלח ישר להשמדה התעסק עם כלי עבודה", הוסיף רוזנפלד. "לי, למשל, בנגריה, היו כל מיני פטישים וסכינים. הרעיון שלנו היה שכל אחד יהיה אחראי על קצין נאצי שהזמין ממנו עבודה מסוימת. החלטנו שנזמין את כולם בין שתיים לשלוש בצהריים כדי לבדוק את העבודה שעשינו עבורם, וכשהם יגיעו ניתן להם עם הגרזן או הפטיש מכה בראש או בגרון ונהרוג אותם", סיפר סמיון.

"בגלל שהייתי רק בן 21, פצ'רסקי שאל אותי אם אני מסוגל להרוג בנאדם. אמרתי לו שאני מסוגל להרוג מישהו רק אם זה נאצי. בסופו של דבר לא הרגתי אף אחד כי לקצין שהייתי צריך להרוג כנראה הייתה תחושה פנימית כמו שלי הייתה כשהגעתי למחנה - הוא הגיע לדלת של הנגריה אבל הסתובב והלך לפני שנגע בידית", נזכר רוזנפלד.

תכנית הפעולה של החיילים היהודים הצליחה כמעט באופן מלא - 11 קציני אס.אס נאציים נרצחו על ידי עובדי הכפייה היהודים. אלא ששלושת הקצינים שנותרו בחיים וגילו על התוכנית, גרמו ליהודים לברוח על נפשם ולא לצאת החוצה כפי שתכננו בתחילה - בראש מורם דרך השער הראשי.

מחנה ההשמדה סוביבור
מחנה ההשמדה סוביבור | צילום: רויטרס, חדשות

"יצאנו מסוביבור בערך 300 אנשים אבל בדרך כמעט כולם נהרגו", שחזר רוזנפלד. "החיילים האוקראינים שהיו במגדלי השמירה במחנה ירו על האנשים, וגם מי שהצליח להתחמק נהרג במוקשים שהקיפו את המחנה. לא ידענו שיש פצצות באדמה אבל כשהתחלנו לרוץ זה התחיל להתפוצץ. ברחנו ליער בלי להסתכל מה קורה לידנו - ושם שרדנו עד סוף המלחמה עם הרבה מזל".

בסוף המלחמה חזר סמיון רוזנפלד למולדתו באוקראינה, שם התחתן והקים את משפחתו. בשנת 1990 עלה לישראל, ומאז חי בארץ עם שני ילדיו, שני נכדיו וארבעת ניניו. בשנת 2013, זכה סמיון להדליק משואה לזכר הנספים בשואה בטקס הנעילה של אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ לוחמי הגטאות. היום הלך לעולמו.