אנחנו אולי עדיין לא יודעים לומר מה היה קורה אם לילדה בשואה היה אינסטגרם, אבל מה שכמעט ודאי הוא שאם היה לה אייפון, היו גוזלים ממנה אותו בהגיעה לגטו. אולם במציאות האלטרנטיבית שיצרו איש העסקים מתי כוכבי ובתו מאיה במסגרת יוזמת "הסטורי של אווה", הילדה היהודיה לא רק תיכנס ביממה הקרובה עם האייפון אל הגטו בעיירת הולדתה, אלא מעלה היום (רביעי) לרשת החברתית אינסטגרם סטוריז (סרטונים קצרים) מהונגריה הכבושה של שנת 1944. אפילו החשבון הרשמי באינסטגרם של הבית הלבן שיתף את הפרויקט החשוב, לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה בישראל, ליותר מ-4.7 מיליון עוקבים.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

"היי אני אווה… אני עומדת לחגוג 13 סוף סוף… אני גרה עם סבא וסבתא, שעמום!", כך נפתח הסרט - בפריימים מחוייכים שלא מרמזים דבר על העתיד להתרחש ממש עוד כמה שניות. "יום ההולדת הכי עצוב אי פעם", נכתב בסטורי, לאחר שאווה מתוודעת לכך שבת דודתה נשלחה על ידי הנאצים לפולין. אווה גם מספיקה להתאהב בבחור יפה ,תואר, אבל התמונה משתנה כשמשחק נעורי בבית המרקחת המשפחתי, הופך לסצינה קשה בה שוטר מחרים את העסק. יריית הפתיחה לסטורי של אווה נורתה, וכעת ולאורך יממה שלמה ימשיכו לעלות הסטוריז בקצב מסחרר.

אווה היימן, הנערה היהודיה-הונגריה שנספתה בשואה וסיפורה מככב בפרויקט, שמרה את המפתח ליומן הנעול קרוב לליבה - "בשרשרת זו אשא מכאן ואילך את המפתח הקטן, שבו אסגרך, שלעולם לא ייוודעו לאיש סודותיי", כתבה בו על השרשרת שקיבלה. היא לבטח לא יכלה לדמיין שרבבות נערים בני גילה יצפו בסרט אינסטגרם לפי אותו יומן כעבור 75 שנה. זילות השואה, או תרומה מבורכת למפעל ההנצחה? מי שיכולים להשיב לכך הכי טוב הם קהל היעד - הנערים.

עלמה אורליאנסקי (צילום: שירה זר, חדשות)
עלמה אורליאנסקי | צילום: שירה זר, חדשות

"זה לא קל להגיד את זה - אבל החיים אז (לפני המלחמה) לא כל כך שונים משלנו", סיפרה עלמה אורליאנסקי, בת 15 מהרצליה. "אני מרגישה שלא הצלחתי לגמרי להתחבר לדמות ולעלילה, שהן עדיין מרגישות מרוחקות, אבל כן מרגישה שהסרט שונה מכל מה שלימדו אותנו על השואה. לא ברור מהסרט למה השנה '44, כמעט סוף המלחמה, הרקע של השמדת יהדות הונגריה לא מוסבר. לילדים האלו היו חיים ואנשים שהם אהבו, הם ממש לא רק נספי שואה. אבל היומן של אווה לא מתאים לסטורי באינסטגרם - סטוריז כמו יום ההולדת הכי רע אי פעם, פשוט לא אמינים כי אנשים באינסטגרם מראים רק מה שטוב, זו הפלטפורמה".

ליונתן ולדמן, בן 16 מירושלים, יש אולי הסבר לריחוק הזה. "הסרט מפספס לגמרי את הרעיון של סטוריז, ונראה יותר כמו סרט תיעודי בחלקים. הבנתי אותו, אבל לא הבנתי למה הוא באנגלית - איך מצפים שנוער ישראלי יתחבר אליו ככה?", תהה ולדמן. "עם זאת, כסרט הוא תופס את העין, מעניין, מושך להמשיך לצפות בו, ועל אף שקצת מוזיל את זכרון השואה עושה את זה במידה שהכרחית כדי להיכנס למקום שבו הרבה מהנוער נמצא".

"איך מצפים שנתחבר?". יונתן ולדמן (צילום: עמית ולדמן., חדשות)
"איך מצפים שנתחבר?". יונתן ולדמן | צילום: עמית ולדמן., חדשות

"תקופתי ומאוד מושקע, ועדיין מצליח להתחבר לחיים שלנו כבני נוער, לעניין ולסקרן", אומרת מאיה כהן, בת 14 מרמת גן: "אני אישית כנראה שהייתי רואה את הסרט הזה אפילו אם לא היה בסטורי, אבל הוא פתרון טכנולוגי שעוזר להנציח את השואה בשביל הנוער הישראלי.

"מאוד מושקע". מאיה כהן (צילום: טלי דטנר, חדשות)
"מאוד מושקע". מאיה כהן | צילום: טלי דטנר, חדשות

"מצמרר", משוכנע אסף דר, בן 15 ממושב גאליה, "ההתחלה המחויכת, כשהיא מספרת על החזון והשאיפות שלה לחיים, כשהיא עוד לא יודעת מה עומד לקרות נותנת תחושה מפחידה. האיכות מצוינת והנוכחות בסטורי מאפשר ממש לכל ילד להתחבר. ההמחשה בצבע ודרך חוויות יום יומיות שיש גם היום ממחישה שזה קרה לאנשים בדיוק כמונו".

"לראות ילדות תמימות שלא יודעות מה עתיד לקרו ולהרוס את חייהן, זה באמת כואב לי, מהבחינה הזאת הסרט נוגע", הוסיף אסף דר. "עם זאת זה גם החלק המואר והיפה, השמחה והאופטימיות שנותנת תקווה מול כל הזוועות, נשאר לי רק לקוות שככה זה באמת היה".

הפרויקט המיוחד מבוסס על עיבוד תסריטאי ליומן המקורי של אווה היימן, והופק באמצעות צוות של כ -400 אנשי הפקה, שחקנים וניצבים, שניסו לבצע שחזור כמה שיותר מדויק של חיי הנערה. צילומי הסרט האינסטגרמי התקיימו בעיר לבוב, אוקראינה ובעבורם הובאו רכבי קומנדקר, משאיות, טנקים, אופנועים תקופתיים, קרונות רכבת ישנים וכלבים מאולפים. זאת לצד מאות פרטי ארט, תלבושות, כלי נשק ומדים צבאיים שהגיעו ממחסנים ואוספים פרטיים.

במשך 24 שעות, החל משעה 16:00 בצהריים היום, החלו לעלות בעמוד האינסטגרם של פרויקט הזיכרון העצמאי עשרות סרטוני וידיאו, תמונות סטילס וקטעי טקסט שונים החושפים אתה נוער לאירועי חייה של אווה. מטרתה המוצהרת של היוזמה היא להציע דרך רלוונטית וחדשנית ללמד ולשמר את זיכרון השואה בקרב צעירים.

"תחושה מפחידה". אסף דר (צילום: גיא דר, חדשות)
"תחושה מפחידה". אסף דר | צילום: גיא דר, חדשות
איך הגיבו בני הנוער לפרויקט? (צילום: יחצ, חדשות)
מתוך צילומי "הסטורי של אווה" | צילום: יחצ, חדשות

יוזמי הסרט הם איש העסקים מתי כוכבי, שהשקיע מיליוני שקלים בהפקה, ובתו מאיה. בעידן דיגיטלי שבו רף הקשב יורד וסף הריגוש עולה, לטענתם, האנטישמיות גבוהה, ואוכלוסיית הניצולים מדלדלת - הם ניסו לייצר ז'אנר חדש של זיכרון. על השאלה האם לסרט יהיו אכן השפעות חיוביות משמעותיות על מפעל הנצחת השואה אמנם קשה לענות, אבל מה שבטוח כבר הוא שהוא מעורר אמוציות חזקות גם בבני נוער ישראלים ולא רק בקרב כותבי הטורים.