"התייחסו אלינו גרוע מלעבדים"
כמה ימים אחרי שטרודי דנקנר נפטרה התגלה בביתה אוצר - במרפסת הקטנה, מתחת ערמות של ציוד מאובק, נמצאו עשרות יומנים. בכתב יד קטן וצפוף, מתארת ילדה בת 10 את השנים הקשות בחייה, את הפחד והרעב. ניני, אחיה של טרודי, תרגם במשך 4 שנים את היומנים הללו
לאחר פטירתה של דודתו טרודי, מצא יאיר דנקנר במרפסת ביתה עשרות יומנים שכתבה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הרגע הזה הוביל את יאיר ואת ניני אביו ל-4 שנים וחצי של מסע משותף. בדירה הקטנה בחיפה הם תרגמו יחד את כל 20 היומנים שכתבו אחותו של ניני, טרודי, ושל רוזיקה, אמו שנמצאו גם כן.
ביומן מתואר כיצד בתוך 15 דקות משפחת דנקנר נאלצה לארוז את חייה בצ'רנוביץ' אוקראינה, ולעלות על רכבת. זוג הורים, שני ילדים, ודוד אחד. הם נשלחו לעבודות כפייה במחצבת אבנים שעל נהר הבוג.
בכתב צפוף ומסודר, על גבי דפים מצהיבים, טרודי, רק בת 10, האחות הקטנה מתארת מבעד עינייה הצעירות כל כך את שראתה: "מתייחסים אלינו גרוע יותר מלעבדים", כתבה. "יש כאן יהודים שהגיעו בשנה שעברה, הם מלאים בכינים, אין להם בגדים לגופם".
משפחת דנקנר עוברת יחד ממקום למקום, מעבודה אחת לאחרת, ובכל פעם סכנת המוות מרחפת מעל. למרות הרעב והקור ולצד העבודה הקשה, המשפחה הצליחה לברוח מהגרמנים ולשרוד את השואה.
ניני עלה ארצה, הקים משפחה והפך למהנדס מים. טרודי עבדה כלבורנטית בבית החולים רמב"ם בחיפה, אך נשארה לבדה כל החיים. ורוזיקה נפטרה כאן בישראל, כשהיא רק בת 60, לא יכלה יותר לחיים הקשים שעברה. שלושתם השאירו לנו מאות דפים, שגם יותר מ-70 שנים אחרי, מספרים את מה שאסור לנו לשכוח.