נועם קלם, חניך במכינת בני ציון, ניצל מהאסון בדרום לאחר שהצליח לטפס למדרגה גבוהה ולהיאחז עד שהשיטפון הסתיים. בריאיון בלעדי לחדשות סוף השבוע הוא שחזר את הרגעים הקשים, את המחשבות על המוות וכיצד הצליח להציל את עצמו.

 לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

"הגענו לחניון לילה ושם היה מזג אוויר מעולה", תיאר קלם את תחילת הטיול. "בשלב מסויים התחיל טפטוף קל, אבל זה לא באמת הפתיע אף אחד כי היינו מודעים לתנאי מזג האוויר - ואמרנו הנה הרגע שזה מתחיל להיות מעניין".

אחרי בערך שעה של הליכה, התבקש קלם, שהיה בחלק האחורי של הקבוצה, להעביר הודעה דחופה למדריכים קדימה. "עכשיו יורד גשם במצפה רמון ובעצם המים יתנקזו לפה בסופו של דבר", שחזר. "וזה יקרה בסביבות שלוש - השעה הייתה בערך 12:30".

קלם מספר שהמטיילים לא התרגשו מההודעה כי חשבו שיש להם מספיק זמן, אבל אז הם הבינו שהם נקלעו לשיטפון. "מישהו צעק ממש חזק שיטפון וסכנה", הוא סיפר. "לא היה אפשר לפספס את הבום המשוגע שהיה ממש כמה שניות אחר כך - זה הרעיד את האדמה והיה ממש מאיים".

מאמצי החילוץ (צילום: הדס פארוש / פלאש 90, חדשות)
"תיארתי לעצמי שהאחרים חולצו" | צילום: הדס פארוש / פלאש 90, חדשות

קלם ועוד שלושה חברים הצליחו למצוא מקום גבוה אליו טיפסו כדי להתחמק מהזרם החזק. "איך שאתה מסתכל אחורה אתה רואה פשוט זרם מטורף", תיאר קלם. "הלכנו למקום הכי גבוה, בנחל הזה אתה לא יכול לברוח לצדדים".

חניך המכינה סיפר על תחושת חוסר האונים במצב שנקלעו אליו. "בערך חצי דקה אחר כך ראינו שני אנשים נסחפים עם השיטפון ונטרקים בסלעים", שחזר. "בערך חצי שעה לקח עד שהמים טיפסו למצב קריטי. המים באגף שלנו עלו וירדו וכל פעם שהם עולים ויורדים הם משכו אותנו אחורה, כל אחד מאיתנו ממש ניסה להיאחז בסלעים".

לאורך כל הזמן החניכים שניצלו לא ידעו מה מצבם של חבריהם האחרים. "תיארתי לעצמי שאם עכשיו מחלצים אותנו אחרי כל כך הרבה זמן בטח שאר הצוותים כבר מחולצים", סיפר. "קשה לומר אבל זה שנסחפו רק שניים מתוך כל כך הרבה אנשים, אתה משכנע את עצמך שרק לאלה קרה משהו".

אחרי שהשיטפון עבר נשאר להם אתגר נוסף - להודיע למחלצים על הנקודה בה הם נמצאים. "לבחור השני היה רעיון מעולה. הוא ביקש את המעילים והחולצות ונפנף באוויר מחוץ לנקיק", סיפר ותיאר גם את הרגע בו הבין את גודל הטרגדיה. "לי נפל האסימון שראיתי שקים מכוסים. כעס זה הדבר האחרון שאני חושב עליו. הכעס היחידי היה שלא הכרתי את האנשים האלה יותר טוב".