בשעה שהמוני ישראלים עמדו הבוקר (שני) דום לזכר ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, הם לא ידעו כי מי שהפעילה את הצפירה ב-10:00 הייתה ניצולת השואה סטפני פורטנוי בת ה-77, ששרדה כילדה בפולין.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
פורטנוי הגיעה הבוקר (שני) לחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף, עליו מפקד בנה, סא"ל (מיל') יוני פורטנוי, ולחצה על הכפתור שהשמיע את הצפירה בכל רחבי הארץ.
אביה של פורטנוי היה בעל מפעל ואמה מנהלת חשבונות. עם פרוץ המלחמה ולאחר פלישת הנאצים לפולין, הוחבאה בביתה של אחת העובדות במפעל של אביה, עד שזו כבר לא יכלה להסתירה. בינתיים, אביה נלקח למחנה עבודה בו מצא את מותו, ואילו אמה נעצרה על ידי הגסטפו בדרכה לבקר את בתה בבית בו הוחבאה – לאחר מכן אבדו עקבותיה והילדה נותרה לבדה.
דודה של פורטנוי היה לוחם פרטיזני שאימץ אותה תחת חסותו, ודאג להעבירה למשפחה פולנית אחרת, שם התחבאה עד סיום המלחמה. במשך שלוש שנים הוחבאה הילדה בארונית בבית המשפחה שהיה ממוקם מול מפקדה מקומית של הגסטפו. שנתיים לאחר סיום המלחמה, בעודה בת 7 בלבד, היא נשלחה מפולין לאנגליה, ובגיל 9 אומצה על ידי זוג הורים שגידלו אותה עד שהתחתנה בגיל 21.
"הפעלת הצפירה - סוג של סגירת מעגל"
"פגשתי בדרך הרבה מאוד אנשים שעשו עמי חסד", היא מספרת. "למדתי שבכל סיטואציה אפשר לעשות לפחות דבר אחד טוב. אנשים סיכנו את חייהם כדי לשמור עליי, למרות הקושי והסכנה שהייתה בדבר, ואני חבה להם את חיי".
"הסיפור של אמי מהווה שיעור לחיים עבורי", אמר בנה של פורטנוי, יוני. "את החסד שגילו בפניה זרים גמורים אני מאמץ ומיישם גם בחיי. בכל נקודה ניתן לעשות טוב למישהו. הפעלת הצפירה היא סוג של סגירת מעגל עבורי. בתור מפקד יחידת ההתרעה במילואים, אני אחראי על החמ"ל המתריע כשיש איום על תושבי ישראל. היום הצפירה אינה צפירה של התרעה, אלא צפירה מאחדת, צפירה של זיכרון".