גם בערב חג הפסח 2017 יש ישראלים שרק השנה זוכים לטעום באמת את טעם החירות סביב שולחן החג מזה שנים רבות. ישראלים שלא יכלו עד היום להרשות לעצמם להוציא את הכסף שאין להם כדי לרכוש את המזון שבאמת רצו כשהיו במקום הזה שמכונה "מעגל העוני". אבל בשנה האחרונה הם מצאו את החכה ששלפה אותם מהביצה הזו והפסח הזה הם יצאו מעבדות לחירות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כל דפיקה בדלת, עבור ב' בת 57 ממרכז הארץ, הייתה עד היום ההיפך הגמור מאליהו הנביא. "שאלתי את עצמי 'מי זה עכשיו?'", תיארה. "זה לחץ שלא נגמר". לב' ולבעלה ר' בן ה-60 יש חמישה ילדים. היא מתקשה לזכור שנה אחת מאז החתונה שלמשפחה היה כסף לחיות בלי דאגות וחששות ששוב נציג ההוצאה לפועל עומד מאוחרי הדלת.
ב' היא אחות במקצועה שתמיד הכניסה משכורת קבועה לחשבון המשפחתי. בעלה, שהיה שכיר ובהמשך עצמאי, התקשה לשמור על יציבות במקום עבודה וכך החלו החובות. "אתה צריך לאכול ואז אתה לא יכול לשלם חשבונות אחרים", הסבירה את ההידרדרות. "כל פעם שהיינו צריכים להוציא כסף נגררנו למטה וכך נוצרו חובות שהלכו ותפחו. זה מצב זוועתי".
הם איבדו את הדירה שעוקלה, כמו גם מכשירי חשמל ומכוניות שהיו ברשותם לאורך השנים. אבי המשפחה אף הוחזק במעצר בגלל חובות ובני הזוג נשארו כמעט חסרי כל. "שנינו בני 60, אין לנו רכוש משלנו חוץ מרכב שמשמש לעבודה", אמרה ב' בעצב. "יש לנו רק חובות". בניסיון האחרון להתרומם הקים בעלה של ב' נגריה, אלא שאז חלה בסרטן והפסיק לעבוד. הילדים, שכבר הביאו לעולם 4 נכדים, למדו לא לבקש דבר ולהסתדר בעצמם.
התפנית בעלילה הגיעה בחודשים האחרונים. בעזרת הייעוץ הפיננסי של מתנדבי עמותת "פעמונים", בני הזוג למדו לנהל אחרת את כספם. הם הוזילו את ההוצאות החודשיות והבינו איך להתחיל לנשום ולסלול את הדרך להחזר החובות והסרת העיקולים. "היום עשינו קאט", אמרה ב'. "אנחנו רואים השנה את האור בקצה המנהרה".
"החיים עברו בקושי"
במשך שנים עמד תלוש השכר החודשי של ר' על סכום של 2,000 שקלים. היא עבדה כספרית במספרה בתל אביב. כשהייתה כבר אמא לארבעה ילדים, שניים מהם עם צרכים מיוחדים, הבינה יחד עם בעלה שעובד כמחסנאי שאם תצא לעבוד וגם תממן מסגרות חינוכיות לילדים היא רק תפסיד מזה כסף.
ר' נשארה בבית, ובנוסף לטיפול בילדים נאלצו בני הזוג עם משכורת אחת גם לתמוך באמה של ר' שחלתה באלצהיימר. המצב הכלכלי רק הלך וסגר על המשפחה. "החיים עברו בקושי", סיפרה ר'. "התחילו המינוסים, ההלוואות וההוצאות בבתי החולים - לא ראינו את הסוף".
את הצעד המכריע עשתה בעזרתה של עמותת "לתת עתיד", שמסייעת לנשים להקים ולפתח עסקים עצמאיים זעירים במטרה להשיג עצמאות כלכלית. כך לפני 10 חודשים פתחה עסק משלה במחסן קטן בביתה – מספרה.
"לא היה לי מספיק ביטחון שאנשים יבואו, לא חשבתי שאני מספיק טובה, פחדתי", סיפרה על החששות ברגעי ההתלבטות. אבל החששות התבדו והעסק הכל לפרוח, ואיתו גם מצבה הכלכלי של המשפחה שהחל להשתפר. "אני מרגישה שיש לי יותר חירות כלכלית", תיארה ר'. "אני לא אומרת שאני במצב פיננסי מעולה, אבל יש לי יותר אוויר. מפה יש לי רק לאן להתקדם. אני כבר לא עומדת במקום".
"חי מיום ליום"
בגיל 14 בלבד עשה משה, היום חייל בן 20 ממרכז הארץ, פניית פרסה חדה בחייו כנער שגדל במשפחה חרדית. במקום ללמוד בישיבה, כפי שרצו הוריו, הוא התרחק מספסל לימודי התורה והתקרב לעולם החילוני. השינוי התבטא באמונה וגם באורח החיים: סיגריות, מוזיקה חילונית, ניתוק מהמשפחה - עד שעזב את הבית.
כסף לא היה לו עם צאתו לדרך חדשה. בן למשפחה מרובת ילדים, מרוחק מהאמונה ומההורים, גר אצל חברים ועובר מעבודה לעבודה כדי לשרוד. את המעט שהרוויח בבתי קפה ובמסעדות בהם עבד העביר לחברים שהסכימו לארח אותו אצלם. "פשוט עבדתי כל הזמן", תיאר את הימים ההם. "אבל גם כשעבדתי תמיד חשבתי 'מה אני עושה מחר, איפה אלך לישון ואיפה אוכל".
כשמשה התגייס לצה"ל עוד היה לו קצת כסף בחשבון, אבל מהר מאוד הוא נגמר כיוון שלא יכול היה להמשיך לעבוד. עם המחסור, החלו החובות. בשלב הזה הוא מחליט לערוק משירותו היומי כדי לעבוד ולהחזיר חובות. לא עבר זמן רב והוא נתפס ונשלח לכלא צבאי. כשיצא גילה, שלא להפתעתו, שהחובות המשיכו לתפוח, ובראשם 15 אלף שקלים לחברת הסלולר שבה היה מנוי.
"ראיתי שחור בעיניים", תיאר משה את התחושות. "גם ככה לא היה לי כסף לחיות את חיי היום יום, אז עוד חוב כל כך גדול? בשביל חייל שלא יכול לעבוד כל שקל זה כל עולמו".
משה בחר שוב בשיטת הפעולה שבה נקט קודם. הוא ערק מהצבא בשביל עבודה. הוא נתפס שוב ונכנס שוב לכלא. הפעם מצא בכלא הצבאי את חבל היציאה. הוא פנה למפקדו בכלא כדי לבקש עזרה, ובתיאום עם משקית הת"ש (תנאי שירות) הופנה לעמותת נדן המעניקה סיוע משפטי לחיילים בשירות חובה.
עוד בזמן שהותו בכלא הצליח בסיוע העמותה לצמצם את החוב לחברה הסלולרית. במקביל, כשיצא מהכלא הגיע להסדר עם מפקדיו שאפשרו לו לצאת לעבוד בשעות הערב. "אני מרגיש שדברים מתחילים להסתדר לי אחרי תקופה לחוצה של ממש", סיפר משה. "החלום הכי גדול שלי הוא שיהיה לי מקום משלי, דירה שכורה. נתחיל מזה. אני חי מיום ליום ועוד לא רואה לטווח רחוק".