פחות משמונה שנים לאחר מלחמת העצמאות, יצאה ישראל למבצע צבאי רחב היקף בשיתוף פעולה נדיר עם בריטניה וצרפת - נגד מצרים: במהלך הלחימה בסיני, שזכתה לשם "מבצע קדש", נכבש חצי האי - אך הוחזר תוך זמן קצר לאחר לחץ בינלאומי. השנה ימלאו 60 שנים למלחמה, שהקרב הזכור ביותר ממנה הוא הצניחה של לוחמי הצנחנים במתלה. בין ההרוגים בקרבות ההם היו שלושה לוחמים שגופותיהם מעולם לא אותרו - ומקום קבורתם לא נודע. אבן הונחה לזכרם בהר הרצל, ובענף לאיתור נעדרים תיקים של השלושה נותרו פתוחים בתקווה שבעתיד יתגלה מידע חדש אודותיהם.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
שמעון עבד
טוראי שמעון עבד ז"ל נולד ב-1931 בעיר כרכוק שבעירק והיה חבר בתנועת "החלוץ" המקומית. ב-1951 עלה ארצה ונקלט במעברת רמת ישי ולאחר מכן בקריית נחום. בהמשך עבר עם משפחתו לקריית אתא והחל לעבוד ברשות הדואר: כאשר גויס לצה"ל שירת כקשר בחיל השריון.
במהלך המבצע - אליו גויס כחייל מילואים - הוא נשלח, כחלק מכוח של החטיבה המשוריינת 37, לכבוש את מיצרי אום כתף בציר המרכזי בסיני - לאחר שהתקפת חיל הרגלים על המתחם לא צלחה. ב-31 באוקטובר הגיעו לשטח שתי פלוגות על זחל"מים, יחד עם מפקדת החטיבה. למרות שגדוד הטנקים של החטיבה לא הגיע עדיין לאזור, החליטה החטיבה להתקדם. הכוח הותקף על ידי אש ארטילרית, אש נגד טנקים וגם מוקשים שהונחו במתחם.
עבד היה בזחל"ם הקשר שנפגע במהלך הקרב - שהסתיים בנסיגת הכוח. בשל הפגיעה הקשה בזחל"ם נקבע כי עבד נהרג בקרב, אך שרידיו לא נמצאו עד היום. בן 25 היה במותו. הוא הותיר אחריו אב, שלוש אחיות - רינה, אילנה וכרמלה - ושלושה אחים: עזרא, נפתלי ודוד.
שלום אטיה
טוראי שלום אטיה ז"ל נולד ב-1937 באלג'יריה ועלה לארץ בגיל 12, לאחר הקמת המדינה. במקביל ללימודיו, היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". אטיה, שהיה חניך בקורס מ"כים של הנח"ל (גדוד 906), צורף אל חטיבת הצנחנים ונשלח לעבר מעבר המתלה - יומיים לאחר שכוח ראשון הוצנח למתחם.
ב-31 באוקטובר, כשהגיע הגדוד לאזור, פתחו כוחות מצריים באש כבדה לעבר הגדוד משני צידי המעבר. הצוות אליו השתייך אטיה נשלח לחלץ את הכוח שנלכד. לפי אתר חטיבת הצנחנים, שלום "הסתתר מתחת למשאית תחמושת שהתפוצצה" בזמן התקפת מטוסים מצריים. מאז הוא לא נראה עוד. צה"ל קבע כי אטיה נפל בקרב. בן 19 היה במותו.
יעקב מזרחי
טוראי יעקב מזרחי ז"ל נולד ב-1922 בירושלים. באתר "יזכור" נכתב כי הוא "היה אב טוב ומסור לילדיו ואת מרבית זמנו הפנוי הקדיש להם ובילה במשחקים אתם. רצונו העז היה לתת להם חינוך מסודר למען יוכלו לקנות תורה ודעת".
מזרחי השתייך לחטיבה 7 בחיל השריון. הוא נפצע מכדור רובה ששרט את חזהו במהלך הקרב על אום-כתף. מזרחי נמנה על הכוח הרגלי שנע לעבר היעד בציר אבו-עגילה - כוח שנדרש לשוב על עקבותיו.
על פי הפרטים הידועים, הפצע בחזהו לא נחבש: חבריו לצוות סיפרו כי הוא נסוג יחד איתם לשטח הכינוס ובדרך נעלמו עקבותיו. לאחר מכן פינה כוח זחל"מים של החטיבה את הלוחמים מהציר - ומזרחי לא היה ביניהם. לאחר שהוכרז כנעדר, קבע צה"ל כי מזרחי נהרג בקרב. הוא הותיר אחריו אישה, בת אחת ושני בנים.
למרות שעברו שנים לא מעטות, בצה"ל ממשיכים לקוות למידע נוסף שיסייע להבאתם של החללים לקבר ישראל: בשנים האחרונות פוענחו מקרי היעדרות ממלחמת העצמאות בעקבות מידע חדש ובדיקות מעבדה מתקדמות. חללים שבעבר נטמנו בקברי אלמונים זוהו במאמץ רב ותוך השוואת בדיקות ה-DNA לאלו של קרובים – או זוהו על סמך מידע ודאי אודות הקרב שהתברר בהמשך. בעבר גם הובילו הסכמים עם שכנותיה של ישראל למידע חדש.
סיפורם של שמעון, שלום ויעקב ז"ל ויקיריהם אינו חריג לצערנו: על פי רישומי האגף לאיתור נעדרים, ישנם 170 חללים שמקום קבורתם לא נודע. התיקים המוקדמים ביותר הם מדצמבר 1947 – תחילת הלחימה במלחמת העצמאות, עוד לפני הקמת המדינה – והמאוחרים בהם הם מ-2014, עם קביעת מותם של הדר גולדין ואורון שאול במבצע "צוק איתן" שגופותיהם עדיין מוחזקות בידיי החמאס. עוד חמישה חיילים מוגדרים נעדרים – שלושת נעדרי קרב סולטן יעקב ב-1982 (זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן), רון ארד וגיא חבר – שהמאמצים לבירור גורלם לא פסקו.
מאחורי כל תמונה ישנו סיפור עגום של משפחה שנאלצה להתמודד עם האובדן ללא קבר, לאחר שצה"ל הגיע למסקנה מעל כל צל של ספק כי החייל נפל במהלך מילוי תפקידו.
לפרטים נוספים על נעדרי צה"ל והחללים שמקום קבורתם לא נודע - היכנסו לאתר "ענף איתור נעדרים". למידע נוסף על הנופלים במערכות ישראל - היכנסו לאתר "יזכור" של משרד הביטחון.