כשציון דדון בן ה-74 אושפז בחודש שעבר במחלקה פנימית ג' בבית החולים תל השומר לאחר שחש ברע, אשתו וששת ילדיו היו משוכנעים שתוך כמה ימים הוא ישתחרר לביתו. אך זה לא מה שקרה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
שבועיים חלפו וציון לא שוחרר. אז ניסתה בתו מיכל להתעניין אצל אחד הרופאים במחלקה. "פתאום הרופא טען שזו מחלה ממיתה. צנחה לי הלסת. שבועיים אחרי שהוא שוכב בבית החולים מאושפז הם אומרים פתאום שזו מחלה ממיתה? איפה הם היו לפני זה?", שאלה.
מיכל הזעיקה את אחיה ואחיותיה לבית החולים, וביקשה פגישה דחופה עם מנהל המחלקה, פרופסור יחזקאל סידי. היא קיוותה שיתברר כי מדובר בטעות, אבל פרופסור סידי דווקא אישר את דבר הזיהום, ואמר למיכל כי "בחודש שעבר, כאשר אבא שלכם טופל בגלל האולקוס ממנו הוא סבל, הוא נדבק בזיהום, בחיידק אלים, אצלנו פה במחלקה בתל השומר".
בדיקת ה-MRI התעכבה ביותר משלושה ימים
במהלך הפגישה פרופסור סידי הזכיר לילדיו המודאגים של ציון ז"ל שייתכן שצריך לנתח את אביהם כדי להציל את חייו, אך לפני הניתוח צריך לעשות בדיקת MRI כדי להבין איפה בדיוק נמצא מוקד הזיהום, וכמובן - בהקדם האפשרי.
ילדיו של ציון, שהבינו שאם אביהם לא יעבור את הבדיקה בהקדם האפשרי הוא ימות, עשו את הדבר היחיד שנותר להם - הם התחננו. הם התחננו כדי לקבל את מה שהיה אמור להיות מובן מאליו.
"אנחנו רצנו וביקשנו מכולם שיקדימו את הבדיקה. התחננו לפני הפקידות, לפני האחראית. ידענו שכל שעה היא קריטית וחשובה. אבל זה לא עזר. אני בטוחה שאם אבא שלי היה פחות מבוגר, היו נלחמים על חייו", סיפרה מיכל בכאב. רק לאחר 3 ימים וחצי של תחנונים, ציון נשלח לבדיקת ה-MRI הדחופה. "הוחלט לנתח, אך היה מאוחר מדי. הוא קיבל פרפור בלב כתוצאה מהחיידק. מהרגע הזה המערכות שלו פשוט קרסו", אמרה בתו.
"הייתי צריך להפוך שולחנות כדי שמישהו יתעורר"
תוך שבועיים מאז שמערכות גופו קרסו, ציון נפטר בבית החולים. אין לדעת אם היה ניצל לו היה נבדק בזמן. 6 ילדיו נותרו עם רגשות אשם על כך שלא התחננו מספיק על חייו. "הייתי צריך להפוך שולחנות כדי שמישהו יתעורר ויעשה משהו", סיפר ליאור, בנו של ציון ז"ל.
רק לאחרונה פורסם בדוח מבקר המדינה כי מדי שנה מתים כ-5,000 חולים עקב זיהומים שנדבקו בהם בתוך בתי החולים, וכי רבים ממקרי המוות הללו יכלו להימנע.
תגובת בית החולים תל השומר: "הפרדוקס בין הרופאים העובדים בתנאים לא תנאים לבין מצוקת הרפואה הפנימית בא לידי ביטוי לדאבוננו גם במקרה של ציון דדון ז"ל. למרות שעל פי דעתו של המנהל לא היה ניתן לנתח אותו או להציל אותו, אין להנהלת בית החולים ספק כי אפשר גם אחרת".