רוב הזמן הם מסתובבים כבודדים בבוץ של סודן ולא מזיקים לאף אחד. אבל פעם בעשר שנים הם מתרבים, מתקבצים ללהקות של מיליונים - ויוצאים לדרך. השבוע הם פלשו גם אלינו. החקלאים התלוננו, למרות שלא קרה שום אסון, הילדים נגעלו והתאילנדים חגגו. כך נראתה מכת הארבה שפקדה את ישראל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ביום שלישי בבוקר האמין יואב מוטרו , מפקד המערכה מטעם משרד החקלאות, שכל העניין יסתיים במספר סיבובים של המשאית שבה הוא נוהג. תחילה, הוא טרח לרדת לרמת החגב הבודד. "באופן כללי, נחיל זה מכיל מאות מיליוני פריטים", הוא אמר כשהחל לטפל במזיקים והבהיר: "זאת לא התמונה".
בינתיים ,הסתננו לשטח ישראל רק כמה גדודים. הדיוויזיות של האויב נתנו מכה חזקה לשכנים המצרים, כשמורסי ממלא את מקומו של פרעה. הדבר היחיד שהדאיג את מוטרו בשלב הזה היה שה"חבר'ה" שהגיעו אלינו - יתחילו לעשות אהבה.
בצהריים כבר היה ברור שאין פה סיפור. הגבול עם מצרים נראה שקט מתמיד, והחזאים הבטיחו שהרוחות בעדנו. אבל מתברר כי אמא טבע חשבה אחרת: בתוך יממה הגיעו לישראל מאות אלפי חרקים.
ואז - מפקד המערכה התרגז. לא מספיק שהארבה נפל עליו, עכשיו נפלו עליו גם הפקחים של רשות הטבע. הוא רצה לרסס את כל השטח מהאוויר, אבל הפקחים חששו שהציפורים תיפגענה מהחרקים המורעלים. "בואו נשים דברים על השולחן", הוא אמר להם בתקיפות, "גם אם זה בשמורה - אם צריך לפעול, אנחנו נפעל".
כנראה מישהו הבטיח לארבה ארץ זבת חלב ודבש, אבל אחרי מסע של אלפי קילומטרים הם מצאו עצמם בארץ לא זרועה, בין כלא קציעות לבין המטווחים של שבטה.
אחרי הכל זאת לא הייתה מכת מצרים. המטוסים קטלו כמה שקטלו, וגם הרוח הפסיקה לפעול נגדנו. חוץ מכמה שיחי תפוחי אדמה שהתקמטו, לא נגרם שום נזק. הפלישה מדרום הייתה הדבר הכי טוב שקרה לנו השבוע והכניסה קצת צבע וטעם בעוד שבוע של מציאות ישראלית. לא נותר לנו אלא להמתין בהשלמה למכה האמיתית: סופת האבק שתבוא, כמו תמיד, אחרי הניקיון של פסח.