כולם מנסים להיות ירוקים לקראת הבחירות, אבל דוח עמותת "אדם טבע ודין" לעוני סביבתי לשנת 2008 מציג כשלים סביבתיים חמורים הנעשים דווקא בחסות המדינה והחוק.
מהדוח עולה תמונה עגומה למדי, המציירת פגיעה קשה בסביבה הנובעת מרפיסות שלטונית בישראל, רפיסות הנובעת ממערך חקיקה חלש המאפשר לבעלי הון ולקבוצות אינטרס לעשות בסביבה כבשלהם.
"בישראל מודל 2008-2009, במסדרונות השלטון, תפיסות מודרניות של תשתיות ירוקות טרם חילחלו וטרם הופנמו, ומהדיון בסוגיות של בטחון וכלכלה נפקד מקומו של הפן הסביבתי", ציינה בדוח ציפי איסר איציק, מנכ"ל ארגון אדם, טבע ודין. "מיותר לציין כי ככל שחולף הזמן בו הנירפות נמשכת, מימדי הזיהום והנזק, לא רק למשאבי הטבע, אלא גם ובעיקר לבריאות הציבור ולחייו ולכלכלה הישראלית גדלים גם הם".
הנשיא למען הסביבה
את הדוח קיבל לידיו גם נשיא המדינה שמעון פרס, מידיה של מנכ"ל העמותה. " אני רואה עצמי שותף נאמן לדרך שלכם ומקווה שכל המפלגות ייקחו את נושא איכות הסביבה ברצינות - זהו נושא שאינו מפלגתי, הקשור לכלל העם ושאינו סובל דיחוי", אמר פרס בתקווה.
הנשיא סיפר כי בעת שהותו בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס התמקד בפגישותיו עם ראשי מדינות ואנשי מקצוע בתחום האנרגיה החלופית במטרה ליצור שיתופי פעולה בינלאומיים בתחום. "ישראל יכולה להיות חלוצה וצריכה לעשות מאמץ עליון גם בתחום השמירה על הסביבה ובפרט בפיתוח האנרגיות המתחדשות בדגש על אנרגיה סולארית", הוסיף הנשיא.
הנושא המרכזי ואחד הראשונים בדוח הוא נושא המים המעסיק את מדינת ישראל בתקופה האחרונה. הדוח מאשים את אוזלת ידו של השלטון בישראל ורואה בה גורם מרכזי למשבר המים הפוקד את המדינה ולזיהום מקורות המים והים. הכשל, על פי הדוח, הוא הוועדה למתן היתרי הזרמה המאשרת הזרמת שפכים לים, במקום להיות הגורם הממשלתי הפועל למנוע זיהום זה.
הוועדה מתירה הזרמות של חומרים רעילים ומסוכנים לים ואינה פועלת להטלת סנקציות על מזהמים אשר חרגו מתנאי היתרי ההזרמה הליברליים ממילא הניתנים על ידה. בנוסף, הוועדה אינה פועלת באופן נחוש דיו לחיוב המפעלים המזהמים בהיתר להתקין טכנולוגיות לטיפול בשפכים למרות שאלו מיושמים באופן נרחב בעולם. דוגמאות מרכזיות הממחישות מי הם הגופים הנהנים מהזיהום בחסות החוק, מפעל אגן יצרני כימיקלים בע"מ, בתי הזיקוק באשדוד, מפעלי ים המלח ועוד גופים המצוינים בדוח.
הקרקע נשמטת לנו מתחת לזיהום
כשל נוסף עליו מצביעים בדוח הוא העדר קביעת היטלים לזיהום על ידי השר להגנת הסביבה, ועקב כך, המזהמים אינם משלמים את עלויות הזיהום. הנהנים העיקריים מן הכשל הם מזהמים פרטיים המרוויחים כלכלית מזיהום הים. דוגמאות הממחישות את העדרו של כלי הרתעתי למזהמי הים הם בתי הזיקוק באשדוד, אגן כימיקלים, יוניליוור (תלמה) ועוד.
עוד כשלים בתחום המים עליהם מצביע הדוח, הם תקנים מיושנים לאיכות מי שתיה, איכות מי קולחין ירודה הגורמת לזיהום מי התהום וגם חקיקה אנטי סביבתית.
נושא מרכזי נוסף הוא נושא הקרקע וגם כאן מפרט הדוח את הכשלים הרבים בנושא. כשלים כמו העדר חוק לשיקום קרקעות מזוהמות, מאפשר למדינה להסיר מעליה את האחריות לטיפול מקיף בבעיה ומאות קמ"ר של קרקעות נטושות מזהמות את מי התהום ומסכנות את בריאות התושבים החיים בסמוך. הנהנים העיקריים הם חברות דלק, תעשיות שונות ובעלי מוסכים.
חוק הפיקדון מיושם חלקית
בדוח מצביעים על חוק תכנון ובנייה חסר ומיושן המוביל למחסור בשטחים ציבוריים פתוחים בערים ולהעדר ריאות ירוקות במרכזי הערים שתורמות לשיפור איכות האוויר בהן. כמו גם תכניות בנייה ישנות שפוגעות בנופי הארץ.
גם לעניין המיחזור נותנים את הדעת כאשר בדוח מפורט הכישלון של חוק הפיקדון אשר מיושם באופן חלקי ותשתית איסוף המשקאות בישראל אשר נפגעת עקב לחץ שמפעילים תאגיד המחזור (אל"ה) ויצרני המשקאות נגד חוק הפיקדון.
גם באוויר מצאו בדוח אדם טבע ודין כשלים סביבתיים כאשר במרכזה, חקיקה בלתי מספקת שמהווה "חממה" למזהמים.
שני כשלים מרכזיים נמצאו בתחום זיהום האוויר: מערך חוקים דל ומיושן המוביל לזיהום אויר, שאינו אפילו בתקני איכות האוויר המיושנים המחייבים בישראל; כשל נוסף שמצביעים עליו בדוח הוא הוועדה לתשתיות לאומיות (הות"ל) המאפשרת תכנון מתקני תשתית מזהמים בהליך מקוצר וחסר.