שנה וחצי לאחר שנפגעה אנושות בראשה בפיגוע זריקת אבנים בשומרון אדל ביטון חוזרת הביתה. לא להפוגות קצרות מהשיקום, הפעם זה לתמיד. כבר מצחצוח השיניים של הבוקר, כל פעולה מצריכה שימוש במכשור מתקדם שבעזרתו אדווה, אמה של אדל, תצליח לשקם עד כמה שניתן את בתה הקטנה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בעשר בבוקר הגיעה הביתה ענבל, הפיזיותרפיסטית. במאמץ עילאי ותוך קריאות עידוד, אדל הצליחה להרים את הראש. אחרי השיקום בבית לוינשטיין שהתארך עד לשבוע שעבר בעקבות התערבות בית המשפט, חזרה המשפחה לביתם הזמני ביישוב יקיר שבשומרון. בקרוב יושלמו השינויים הנדרשים בביתם הקבוע.
"אני מאמינה בה, מאמינה בה כילדה", אמרה אדווה ביטון לחדשות 2. "אני מכירה אותה, את האופי שלה, את העקשנות שלה, את הנחישות שלה. זה לא פחות חשוב מבחינה שיקומית כדי לקום מהמצב הזה על הרגליים. אתה צריך לרצות שזה יקרה".
"החיים חזקים מאיתנו, ואנחנו אנשים מאמינים"
בשבוע שעבר, בזמן שאדל התאוששה מניתוח נוסף בסדרה ארוכה של ניתוחים שכבר עברה, החלה אדווה להרגיש את צירי הלידה. "חצינו את הכביש, ואני הלכתי לחדר לידה", תיארה אדווה. "דברים התפתחו מאוד מהר וגם אדל הגיעה איתנו לחדר לידה. זה זמן שאני ניצלתי אותו לתפילה, לבכי, לתחנונים, לבקשות. בוא נגיד שכל ציר וכל לחיצה, רק השם של אדל חיה ולרפואה שלמה היה בפי, זה מה שהיה".
ובתזמון שכנראה לא ניתן היה לתכנן מראש, חזרה אדל הביתה עם אח נוסף, בן ראשון אחרי ארבע בנות. "החיים חזקים מאיתנו, ואנחנו אנשים מאמינים", סיכמה אדווה. "במהלך ההיריון הרגשתי בשיחות עם אנשים שהם חושבים שאני מטורפת, ואז דווקא אמרתי לעצמי - זה לדעתי המקום שממנו אנחנו צומחים".
אדל הקטנה כבר לא כל כך קטנה. היא בת ארבע וחצי. אלמלא הפציעה הייתה כנראה רצה ומדברת. אבל אדווה לא מאיצה בה. הזמן, והטיפול והתפילות - היא מקווה - עוד יעשו את שלהם.