"היא לא דוגמנית, היא שחקנית מדהימה והיא גם לא מתיימרת להיות דוגמנית", ככה מגדיר מעצב השיער מיקי בוגנים את איילת זורר - וזו אולי ההגדרה הקולעת ביותר לזורר - שהגיעה לארץ לצורך צילומי קטלוג של חברת אופנה נשית.
איילת לא עושה מעצמה סיפור, אבל הסיפור שלה מורכב: היא הכי פשוטה, אבל הכי מיוחדת. הישראלית הכי מצליחה בהוליווד, אבל היא לא רודפת אחרי החלום והזוהר. יפה, אבל לא דוגמנית מתוך ז'ורנל. יותר בסגנון של בת השכן, אבל זה שאף פעם לא גר לידך.
חברות שלה מגיעות לבקר אותה ביום הצילום, מנהג קבוע לדברי זורר. בחמש השנים האחרונות היא התגוררה בחמש מדינות שונות, עד שהתמקמה בלוס אנג'לס, כמה מטרים מהוליווד. בינתיים היא לא חוזרת לכאן - אבל כבר בשנה הקרובה היא צפויה לחזור למסכי הקולנוע בסרט אמריקני חדש בשם "שנה במעגן".
מגיע שלב שמפסיקים להעריץ ומתחילים לעבוד
"למדתי לעשות, לחתור בקיאק אמיתי, אינדיאני, שזה קשה בטירוף", מספרת איילת על העבודה על הסרט, אבל איילת חותרת למרחקים ארוכים, והשאיפות שלה ברורות. "הייתי נורא רוצה לעבוד
עם קלינט איסטווד".
"יש רגע שאתה צריך להפסיק להגיד וואו ולעבוד, כי אף אחד לא רוצה לעבוד עם מעריץ", היא מעידה. "לקח לי כמה ימים טובים, כשעבדתי עם טום הנקס. עם סטיבן ספילברג זה לא קרה לי לאט בכלל, זה קרה לי מאוד מהר".
איילת לא ניסתה לכבוש את הוליווד בשנות העשרים לחייה, היא רואה בזה בעיקר יתרון. בגיל 40 היא מסכמת את היתרון שלה על פני שחקניות אחרות: "מסתכלים על כישרון אולי גם ועל מה שיש לך להגיד או איך שאת מתבטאת, ולא מחפשים רק שתהיי הכי יפה מבין ה-3,000 האנשים שהם ראו או הכי גבוהה, או הכי בלונדינית". כאן בא לדבריה היתרון של גיל קצת יותר בשל.