עולם האמנות הישראלי, האם יש דבר כזה בכלל? האמנות בארץ הפכה מנת חלקה של קבוצה מאוד קטנה, רבים בציבור אינם מתעניינים או מתעסקים באמנות כלל. בפועל כל שוק האמנות הישראלי מנוהל על ידי פחות מכמה עשרות בני אדם בודדים.
כשמגיעים לבית המכירות הפומביות של יצירות האמנות מזהים קהל מבוגר יחסית. "אם אתה הצלחת והיום אתה אדם מאוד עשיר", אומר מנהל בית המכירות "תירוש" דב חזן. "אז כמו שאתה מחליף את המכונית שלך או את שעון היד, אז גם הקירות צריכים לשקף את ההצלחה שלך".
לפי הערכת חזן, שוק האמנות הישראלי מגלגל בין 60 ל-70 מיליון דולרים בשנה. אולם מי שקצת בקיא במה שקורה בעולם, מבין שבאמנות בניגוד להייטק אנחנו לא נמצאים במגרש של הגדולים.
"מחיר השיא לאמן ישראלי הוא 700 אלף דולרים", מספר חזן. "בקנה מידה עולמי זה כסף ממש מגוחך. זו הפינה הימנית התחתונה של ציור של בייקון שנמכר עכשיו ב-127 מיליון דולרים".
לאמן תפקיד שולי ביצירה
דובי שיף הוא איש עסקים ואספן ותיק של אמנות ישראלית, באוסף שלו בערך 3,000 יצירות. הוא שווה מיליונים אבל האמת היא שהוא לא יכול להפסיק. "אספנות זאת אובססיה ללא ספק", מספר שיף. "אולי לא מרגישים את זה בהתחלה. אבל כשמשהו מוצא חן בעיניך, אתה רוכש ואחר כך זה פתאום הופך לדבר שאת חייב להמשיך לקנות, ועוד ועוד".
שיף הוא אחד מקבוצה לא גדולה של אספים משפיעים בישראל. יחד עם עוד כמה בעלי גלריות, מנהלי מוזיאונים ואוצרים, הם בעצם אלו שמשפיעים על עולם האמנות הישראלית. הם קובעים מי שווה יותר ומי פחות, מי יקבל תערוכה ומי לא.
אז אם הכל שיווק, טרנדים, אינטרסים כוח וכסף. מה נשאר מהאמנות עצמה? רגע לפני הייאוש מהעולם הגענו לאספן מסוג שונה לגמרי. דיוויד גלסמן הוא ההוכחה שאפשר לרכוש אמנות מקורית במחירים שפויים. 90% מהיצירות שיש לו עלו פחות מ-500 דולרים.
אך בסיפור הזה מי שהכי מפסיד הם האמנים עצמם. הכל אמנם בזכותם, אך פעמים רבות הם רק חיילים במשחק השח-מט של בעלי האינטרסים. לכן גם את הכסף איתו קונים את יצירותיהן, הם בקושי רואים.