אורנה פורת, זוכת פרס ישראל ואחת משחקניות התיאטרון הבולטות בישראל, הלכה לעולמה בגיל 91. פורת, שהתאלמנה ב-1996, הותירה אחריה שני ילדים - ליטל ויורם. מחר (שישי) יוצב ארונה של פורת בתיאטרון הקאמרי בשעות 10:00-11:00 וייערך לה טקס אשכבה. הלווייתה תיערך במושב חדיד, בבית העלמין של המוסד, שם תיקבר לצד בעלה יוסף.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בין הסופדים לשחקנית היה גם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שסיפר על הפעם הראשונה שבה צפה במחזה שבו הופיעה. ״הייתי נער צעיר כשצפיתי באורנה פורת כז׳אן ד'ארק", אמר ריבלין. "נשאתי עיני אל הבמה והערצתי אותה, יחד עם מיליוני הצופים בה בתיאטראות השונים לאורך השנים. אורנה חוותה את חייה שלה כמחזה מרתק – יהודי, ציוני וישראלי, ואין לי ספק כי נמשיך לחוש את חותמה התרבותי עוד שנים רבות ביצירה הישראלית. יהי זכרה ברוך".
לדבריו של הנשיא ריבלין הצטרף גם קודמו, שמעון פרס, ששיגר איגרת תנחומים למשפחתה של פורת. "אורנה הייתה ענקית תרבות שהביאה את התיאטרון לכל שכבות החברה הישראלית ובמיוחד לדור הצעיר", כתב פרס. "היא הייתה ענקית תרבות אשר חינכה את ילדינו ונכדינו לאהבת תיאטרון ותרבות בהמשך עשרות שנים והקימה מפעל חיים. תרומתה לתרבות שלנו לא תשכח, בייחודה ובדרך הנוגעת ללב אותה בחרה".
"אורנה מילאה שורה ארוכה של תפקידים בלתי נשכחים, שנותרו חקוקים בלב עשרות האלפים שזכו לראות אותה", ספד לה ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי. "על הופעותיה הבימתיות היא זכתה בכל אותות הכבוד האפשריים, אבל היא תיזכר לא פחות בזכות מפעלה החינוכי הגדול - התיאטרון לילדים לנוער שנקרא על שמה, כי אי אפשר היה להפריד בין השניים ומפני שרק עם אורנה פורת קם בארץ תיאטרון ילדים ונוער שראוי לשם תיאטרון. יהי זכרה ברוך".
פורת נולדה בקלן שבגרמניה בשנת 1924 למשפחה פרוטסטנטית. ב-1942 התקבלה לתיאטרון מקצועי בגרמניה ושם התוודעה לראשונה לדבריה לגורל היהודים בשואה. אחרי המלחמה החליטה הגר לרוסיה, אך התאהבה בקצין היהודי שחקר אותה וב-1947 החליטה לעלות עמו לישראל והתגיירה. לאחר השלמת הגיור אימצו בני הזוג שני ילדים.
"אני לא יהודיה, ילידת גרמניה, וכשעליתי לארץ בשנת 1947 המשפחה של בעלי קיבלו אותי כאילו הם חיכו לי, ללא רמז של התנגדות", סיפרה בעבר בריאיון לחדשות 2. סיפור חייה של פורת עובד להצגה "הקסם של אורנה".
ב-1948 התקבלה לתיאטרון הקאמרי, שהפך עבורה לבית. במשך שנים רבות גילמה פורת תפקידים רבים בקאמרי ובתיאטראות נוספים כמו הבימה, בית ליסין, תיאטרון באר שבע והיידישפיל. בין תפקידיה הראשיים הרבים שיחקה פורת בהצגות ז'אן דארק, הנפש הטובה מסצו'אן, הלילה השנים-עשר, חתונת הדמים, ביקור הגברת הזקנה, בית ברנרדה אלבה ועוד. היא אף גילמה תפקידים רבים בקולנוע ובטלוויזיה.
ב-1964, לאחר שלוש שנים בצרפת, חזרה לתיאטרון הקאמרי כשחקנית וכחברת הנהלה. בהמשך גם ביימה הצגות רבות בקאמרי, ואף שימשה כמרצה בכירה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
ב-1965 ייסדה, במסגרת התיאטרון הקאמרי, את התיאטרון לילדים, ובשנת 1970 - את התיאטרון לילדים ולנוער מייסודו של משרד החינוך והתרבות. את התיאטרון הזה ניהלה במשך שנים רבות וכיום הוא נושא את שמה.
עבודתה על הבמה זיכתה אותה בפרסים רבים: פרס ברנר, פרס קלויזנר, פרס ישראל ופרס כינור דוד. בהמשך זכתה גם בפרס מאיר מרגלית, פרס על-שם רפאל קלצ'קין, פרס מפעל חיים מטעם איגוד אמני ישראל. גם האקדמיה הישראלית הכירה במצוינותה: מכון ויצמן העניק לה תואר דוקטור לשם כבוד, וכך גם אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת חיפה.