ככה זה עם יהונתן גפן - בסוף הכל פוליטי. הכל באיזה ניסיון של לעקוץ, לפוצץ, להיות הילד הרע. כן, למרות שהוא זה שעומד מאחורי המילים לכבד השישה עשר, הילדה הכי יפה בגן ובלדה לנאיבית.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"אני עליתי על הבמה לא בגלל שאני רוצה אלא בגלל שאני צריך", הוא אומר. "אין שמאל וימין, יש למעלה ולמטה - ועכשיו אנחנו למטה. אז אני מהווה קול לכאלה שאולי אין להם קול, זה מה שאני מרגיש, אנשים שחושבים כמוני, אבל מפחדים לדבר על זה. יש לי צורך לבוא ולהגיד עוד בחיי, אני קורא לזה ההופעה האחרונה".
"אני והמדינה בטיפול זוגי כל הזמן", מוסיף גפן. "תדע לך שאני אוהב את הארץ. אף אחד לא יודע, זה סוד שאני שומר לעצמי, וכמו שאמר אלבר קאמי: אתה יכול לאהוב גם את הארץ וגם את הצדק".
גפן נזכר ברגע שהחליט לכתוב את אותו פוסט על עאהד תמימי, שהוביל למחאה הציבורית נגדו. "פתאום ראיתי את התמונה הזאת של הילדה הג'ינג'ית מביאה סטירה לחייל, שגם כתבו שהוא התנהג באיפוק, שהוא לא כיסח לה את הצורה", הוא מספר. "כל העיתונים הם מלאי שבחים לחייל שחמוש ב-17 רימוני עשן, חטף סטירה ולא נטרל את הילדה".
"היא ראויה להערכה הגדולה ביותר", הוא ממשיך. "גם הפלסטינים מחפשים טרומפלדור משלהם. אם היה שכל, ואם פניו של ביבי היו לשלום באיזושהי צורה, הוא היה אומר: 'יש לי הערכה רבה לילדה הזאת, שבאומץ רב סטרה לחייל'. אם אני הייתי 50 שנה תחת כיבוש, אם הילדים שלנו היו נעצרים על בסיס יומי, אני יכול להבין שבן-אדם שנרמס 50 שנה בוחר להיות שהיד, ולבקר את הבתולות בשמיים".
הוא אומר שהוא כמעט ולא רואה חדשות, וחוץ מהכיבוש, יש עוד משהו שמוציא אותו מדעתו. "הצרה הכי גדולה במדינה הזאת היא שאנחנו מדינה דתית", הוא מצהיר. "אם הדת בשלטון, זה מוביל לחילול השם וזה מוביל גם לכל מעשי השחיתות שאתה רואה. או במילים אחרות, הדת היא הזונה של המדינה. זה מתחיל עם סגירת פיצוציות, או אסור לי לשמוע אישה שרה... מאיפה זה בא?".
גפן אוהב להיות בוטה, וזה כבר עלה באדם שהגיע אליו הביתה ותקף אותו פיזית. הוא, מצדו, החליט שלא לתת לזה להפריע לו. "חבטו בי מאות פעמים בהופעות שלי שהיו לי", הוא מגלה. "החלטתי לא לחשוש. החלטתי להצטייד בתרסיסים, אבל איפה אני ניצחתי? אני לא פוחד מהם. אני חושב שהם מטומטמים, יש להם מלא גז בראש ולא חומרים אפורים."