"הרבה זמן לא הייתי פה, זו סוג של אדמה קדושה בעיניי", מספרת מיכל ויכמן, אלמנתו של גדי שנרצח בבאר שבע על ידי נער לאחר שהעיר למספר צעירים על הרעש - לפני כמעט שש שנים. היא עמדה על המרפסת וצפתה איך חייה נהרסים: "הרוצח ישב בספסל השני, ואיך שהוא ראה אותו, הוא פשוט עזב הכול, קפץ מהספסל, הוא עמד עליו והסתער עליו. מהמרפסת פשוט ראיתי את גדי פוער פה ומתנדנד ומחזיק את המקום של הדקירה".

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

"קשה לי להאמין שזה קרה עד היום, פשוט... החיים שלנו השתנו ברגע, בשנייה. אני כל כך מתגעגעת אליו, הילדים. הוא חסר לנו כל רגע, כל דקה", היא מספרת בביקור נדיר בזירת הרצח. מי שדקר את גדי באירוע שזיעזע את המדינה היה עדן אוחיון, אז בן 18, שטען שלא התכוון להרוג את ויכמן. גם בית המשפט המחוזי, גם העליון, קבעו - מדובר ברצח בכוונה תחילה, ועדן נשלח למאסר עולם. "הוא ראה אותנו, הוא ידע שיש לו משפחה, והוא הסתכל לי בעיניים, והלך ועשה את זה. זה מפלצת. אין לי רחמים. אין לי מחילה וסליחה", היא משחזרת את ההתנהלות במשפט.

בערך שנתיים לפני הרצח השתתף עדן אוחין בסדנה לקולנוע לנוער בסיכון בבאר שבע. מי שהנחה את המפגשים היה אלירן אליה, סטודנט צעיר לקולנוע ממרכז הארץ. בסרט הגמר שהכינו הנערים נתן אלירן לעדן את תפקיד הבמאי הראשי. לאחר הרצח שב אלירן לחומרי הגלם ומצא את סרט הגמר של הנערים, סרט שמתאר את החיים שלהם, מציאות של חבורות רחוב, פשע וסמים. איך מסתיים הסרט שלהם? ברצח. "של מי היה הרעיון? אני חושב ששל עדן. עדן כתב את התסריט", הוא נזכר. "מהסיפור של עדן ידעתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לספר את הסיפור של הילדים המנותקים".

הנרצח, גדי ויכמן ז
הנרצח, גדי ויכמן ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

"מוצא הרבה מעצמי בעדן"

הסרט "מוטלים בספק" מספר על אסי, אותו מגלם רן דנקר - תסריטאי צעיר שנידון לעבודות שירות ונשלח להעביר סדנת קולנוע לנוער במצוקה בבאר שבע. בסדנה במקלט השכונתי הוא מצליח לאט-לאט לבנות אמון עם חבורת הצעירים, בעיקר עם המנהיג שלהם עדן, נער אלים לאם חד-הורית שאוסף בקבוקים כדי להגשים חלום, לפתוח לאימא שלו מסעדה. הסרט אמנם עלילתי, אבל אי אפשר להתעלם מסיפור הרצח שבהשראתו נכתב. אפילו לגיבור השאיר אלירן את השם עדן. מי שצופה בסרט יתחבר בקלות לנער האבוד שנסיבות חייו הובילו אותו לרצח, אולי אפילו להרגיש אמפתיה כלפי מי שנטל חיים של אדם אחר.

"אני לא מצדיק את הרצח של השכן", מציין הבמאי. "אני לא לוקח בזה צד, אני לא מסנגר על עדן, אבל אני כן מזהה דברים בסביבה ובנורמות שהוא גדל בהן. אני מאמין שאם הוא לא היה גדל בסביבה חברתית כזאת, שהוא צריך למצוא את עצמו במצב של הישרדות, הוא לא היה מגיע לדבר הזה. יש לי איתו איזושהי אמפתיה, אני מוצא הרבה מעצמי בעדן".

הסיפורים של הנערים בסרט הם בעצם גם הסיפור של אלירן: החומרים מהם שאב השראה הם תבנית הילדות שלו. גם הוא גדול כמותם בשכונת מצוקה, במשפחה שנאבקה להביא פרנסה הביתה. אלירן, להבדיל מעדן, מעולם לא הידרדר לעבריינות, אבל גם הוא יודע שבסביבה שבה גדל זה היה יכול להיגמר אחרת. אחת הסיבות שזה לא קרה הייתה מגמת הקולנוע שבה למד בתיכון.

הנער שדקר ורצח, עדן אוחיון
הנער שדקר ורצח, עדן אוחיון | צילום: flash90

מי שעוד צפתה בסרט השבוע היא מיכל, אלמנתו של גדי. ממנה נדרשו הרבה כוחות לעשות את ההפרדה בין מציאות לדמיון, בין יצירה קולנועית לסיפור שלה. "אני הייתי סקרנית, האמת היא. ממש חיכיתי לזה, לראות ככה ולהכיר יותר מקרוב", היא אומרת לבמאי אלירן בפגישתם. "נכנסתי לתוך הסרט. זה החזיר אותי אחורה אליי, למקרה האישי שלי, ובסוף, הסוף ממש פירק אותי, ושם די התפרקתי".

השניים שוחחו על משמעות הסרט והקשר למציאות: "היה חשוב לי כן להגיד - עדן של המציאות ועדן של הסרט זה לא אותו עדן", מסבירה מיכל. "שבמציאות הרוצח בחר, והוא בחר ברע, לצערי. גם בדיונים כשאני הלכתי היה את הלגלוג, לשלוח נשיקות באוויר, ולא הייתה אפילו פעם אחת חרטה". הבמאי משיב לה כי עדכן את הרוצח עדן על הסרט ואף קיבל ממנו את ברכתו, ואלמנתו של גדי משיבה לו: "כדי למנוע מנערים אחרים שיגיעו למקום שהוא הגיע. גדי כבר לא יחזור. אז לפחות אם ייצא משהו מזה שהוא לא איתנו, אני חושבת שזה יהיה הכי חשוב".