למרות שנראה היה שהמשק בישראל במגמת צמיחה היום מתברר כי העשור האחרון, בין השנים 2007-1998 הצטיין בנסיגה בחזית השוויון והצדק החברתי בישראל. כך עולה מדוח של מרכז אדווה שהתפרסם היום.
אלא שגם תמונת הצמיחה אינה ורודה: בחמש השנים האחרונות צמחה ישראל בשיעור שנתי של יותר מ-5%, גבוה מזה של ארצות המערב. אך כשמסתכלים על העשור כולו מתברר כי המשק הישראלי צמח ב-40%, פחות מארצות המערב שם הצמיחה עומדת על 60%-63% ובוודאי פחות מסין והודו של אחוזי הצמיחה עומדים על יותר מ-100%.
את הירידה בצמיחה טוענים במרכז אדווה ניתן לייחס למיתון הכבד של שנות האינתיפאדה.
אולם בשנים שבהן כן הייתה צמיחה, היא הייתה בלתי שוויונית והשפיעה באופן שונה על כל אחד מאזורי הארץ ועל כל אחת מהקבוצות בחברה. הצמיחה התמקדה באזור המרכז ובמספר ענפים: ענף הבנקאות, ביטוח וקופות גמל, שצמחו ב-102% וענף תעשיות ההיי-טק שצמח ב-47%, בעוד שתעשיות הטכנולוגיה המסורתית צמחו ב-6% בלבד.
הפערים החברתיים גדלים
פירות הצמיחה התחלקו באופן בלתי שוויוני. במהלך העשור, ההכנסה החודשית של משק-בית בעשירון השני גדלה ב-507 שקלים בלבד לעומת זאת במשקי-הבית בעשירון העליון ניכרה צמיחה של 5,522 שקלים. בכדי להדגים את הפער מדגישים במרכז אדווה כי הסכום שנוסף לעשירון העליון מספיק למימון כמחצית שכר הלימוד השנתי באוניברסיטה בעוד שזה שנוסף לעשירון השני מספיק לרכישת מעט מזון נוסף בלבד.
מה שלא השתנה בעשור האחרון הוא פערי השכר בין נשים וגברים. גם הפער העדתי מסתבר נותר על קנו. שכרם של שכירים עירוניים אשכנזים נותר גבוה בכ-39%-37% מהשכר הממוצע. שכרם של שכירים עירוניים מזרחים, שהיה בתחילת העשור מעט נמוך מהממוצע עלה אל מעט למעלה ממנו, ואילו שכרם של שכירים עירוניים ערבים נותר ברמה של 30% פחות מהממוצע.
הממשלה תורמת לאי שיוויון חברתי
לא רק השוק תרם להרחבת האי שוויון, גם הממשלה: הפחתות המסים הוסיפו סכום חודשי נטו של 2,000 ש"ח ומעלה לשכירים ששכרם החודשי הוא מעל 50,000 ש"ח.
פגיעה חמורה במיוחד בשוויון נרשמה במשבר הכלכלי של האינתיפאדה, כשאותה ממשלה שהיטיבה עם בעלי הכנסות גבוהות באמצעות הפחתת מסים ערכה קיצוצים חסרי תקדים בתקציב ופגעה בכמה מן ההסדרים החברתיים-כלכליים הבסיסיים ובהם רשת הביטחון הסוציאלי, מערך החיסכון הפנסיוני, החינוך הציבורי, ההשכלה הגבוהה הציבורית ומערכת הבריאות הציבורית.
מתברר שבשנים האחרונות הסטודנטים באוניברסיטאות לא שובתים סתם: התקציב הממשלתי של ההשכלה הגבוהה, בחישוב לסטודנט, ירד מ-44,721 שקלים ב-2000 ל-38,326 שקלים ב-2007.
ב-2003 הופרטו קרנות הפנסיה החדשות והועברו לחברות ביטוח פרטיות. בנוסף, הממשלה שינתה את כללי ההשקעה של כספי הפנסיה: עד אז, 70% הכסף היה מושקע באג"ח ממשלתיות עם ריבית מובטחת. החל ב-2003 הורד שיעור ההשקעה באג"ח ממשלתיות ל-30%, כאשר היתרה מופנית לשוק ההון. משמעות השינוי התגלתה במשבר הפיננסי הנוכחי כאשר החסכונות הפנסיוניים של הציבור סבלו הפסדים גדולים, דבר הפוגע בכל מי שיפרוש לפנסיה בשנים הקרובות.
גם הילדים נפגעים מהקיצוצים כאשר התשלומים לקצבת ילדים קוצצו בכ-45%, דמי אבטלה בכ-47% וגמלת הבטחת הכנסה בכ-25%.
כל הקיצוצים הללו החלישו מאוד את יכולתה של ישראל להתמודד עם צרכים חברתיים וכלכליים, ובראשם הצורך בשדרוג השכלתי של האוכלוסייה.
למעלה ממחצית בני הנוער עדיין אינם משיגים תעודת בגרות. בעשור 2007-1998 נרשם שיפור בשיעור הזכאות, אך הקבוצה שרשמה את השיפור העקבי והגדול ביותר היו בני נוער ביישובים המבוססים, כאשר שיעור הזכאות שלהם עלה מ-54.9% ב-1998 ל-68.0% ב-2007. זאת, בשעה שבעיירות הפיתוח עומד שיעור הזכאות ב-2007 על 47.8% וביישובים הערביים על 35.6%.