פורים בצופית. מחווה לעלייה (צילום: ארכיון צופית)
פורים בצופית. מחווה לעלייה | צילום: ארכיון צופית

החג הצבעוני של השנה - בשחור לבן: היום חוגגים בכל רחבי הארץ את פורים עם תחפושות צבעוניות ותהלוכות ססגוניות ומרהיבות. אלא שגם בימי קום המדינה חגגו את החג השמח בשנה - כפי שניתן לראות בתמונות מהתקופה ההיא שהועברו במיוחד לחדשות 2 באינטרנט.

בתמונות מהעשור הראשון לקיומה של המדינה שהועלו למאגר התמונות הגדול והמקוון pikiwiki.org.il, ניתן לראות כיצד חגגו את פורים בשנים בהן התחפושות הפופולריות ביותר היו של בן גוריון או הרצל ומשלוחי המנות הכילו בעיקר ליקוטי שוקולדה וסוכריות בטעם מנטה. אז גם לא הייתה בכלל טלוויזיה בשביל לחשוב אפילו על להתחפש לכוכבי הסדרות השונות. המאגר הוקם על ידי איגוד האינטרנט הישראלי כדי להעמיד לרשות הציבור צילומים מתועדים של ישראל לשימוש חופשי.

בשנים ההן, מארגני חגיגות הפורים בכלל היישובים בארץ לקחו ברצינות גמורה את החג הכי לא רציני בשנה. כמדי שנה לקראת פורים, התכנסו ודנו בכובד ראש ב"נושא החגיגות המרכזי" של אותה שנה. וגם לאחר שכבר בחרו נושא - לא התחפשו ל"כוכבי פסטיגל גיבורי על" או לפליטי האח הגדול, אלא לנציגי ההתיישבות העובדת, או לדמויות המזוהות עם נושאי כיבוש השממה או קיבוץ גלויות.

המבוגרים הכינו תחפושות - וחגגו עם אלכוהול

קרן קיימת - גם בפורים (צילום: מרכז להבה נתיבות)
קרן קיימת - גם בפורים | צילום: מרכז להבה נתיבות

התחפושות היו כמובן תוצרת בית. הילדים וההורים אספו מלבושים מיוחדים, חיפשו אצל שכנים ומכרים פרטי לבוש, כובעים ומגבעות, צבעו, תפרו והוסיפו אביזרים. תחפושות מוצלחות, כאלה שלא נקרעו או התבלו, עברו משנה לשנה ומילד לילד - וחסכו לאימהות כאבי ראש ועבודה. למשל - תחפושת קופת ההתרמה לקרן הקיימת לישראל, שלבטח לא תמצאו היום בחנויות.

ההכנות התחילו בדרך כלל מיד אחרי טקסי הנטיעות של ט"ו בשבט, עוד לפני שנכנס אדר, ונמשכו שבועות , לרוב בסודי סודות כדי שההפתעה תהיה מושלמת ולא יכירו את הילד המחופש. בנוסף, כללו ההכנות גם חזרות להצגה של כל קבוצה והכנת שלטים ומודעות.

זוגות זוגות, בתחפושות (צילום: מרכז להבה קרית גת)
זוגות זוגות, בתחפושות | צילום: מרכז להבה קרית גת

חוץ מהילדים, גם המבוגרים חגגו - ובגדול. פורים היה הזדמנות להתפרק ולשכוח ולו לערב אחד מהקשיים ומתלאות היום יום. גם אצלם הוקדשו זמן ומחשבה לתחפושות, אך מוקד תשומת הלב הייתה מסיבת פורים פרועה - ולמבוגרים בלבד.

אף ילד ונער מתחת לגיל צבא לא הורשה להיכנס למועדון, לחדר האוכל, לבית העם או לבית הפרטי בו נערכה המסיבה. גם זרים מחוץ לישוב לא הורשו להשתתף. חיילים לעומת זאת עשו כל מאמץ לקבל חופשה מהצבא כדי לא להחמיץ את השמחה. התכנית כללה מוסיקה רועשת, קישוטים שמחים, ריקודים "סלוניים", מופעים הומוריסטיים, לפעמים גסים , מעט אוכל והרבה הרבה אלכוהול.

חיות מתיבת נוח, עולים חדשים ותהלוכה לקידום השלום

חגיגות הפורים עצמן נחגגו ברוב פאר והתחילו בתהלוכת תחפושות ברחבי הישוב, הצגת התחפושות, המחזה של הנושאים, ולרב התקיימה גם תחרות לבחירת התחפושות המוצלחות ביותר. וכן, גם אז נערכו תהלוכות עדלאידע במספר ערים ברחבי הארץ.

בתמונה מקריית גת של 1962, ניתן לראות ילדים רבים על עגלה המחופשים לחיות בזוגות. המיצג כולו נקרא "תיבת נח" ואפילו נח עצמו כיכב בו, מצד ימין למטה עם הזקן הלבן הגדול.

פיס אנד לאב, לפני עידן ההיפים (צילום: ארכיון רמת הכובש)
פיס אנד לאב, לפני עידן ההיפים | צילום: ארכיון רמת הכובש

ב-1956, ערכו בקיבוץ רמת הכובש תהלוכת פורים ססגונית שנושאה היה "לא יישא גוי אל גוי חרב". הילדים התחפשו לאנשים שונים שייצגו תרבויות שונות בעולם ונופפו בדגלי מדינות שונות וענפי זית.

הגידו "כן" לתחפושת של הזקן (צילום: מרכז להבה קרית גת)
הגידו "כן" לתחפושת של הזקן | צילום: מרכז להבה קרית גת

באותה השנה שמו את הדגש במושב צופית על קליטת העלייה וקיבוץ הגלויות, והתחפשו לעולים ממדינות שונות - מברית המועצות, מיתר חלקי אירופה הקרירה ומהמזרח הרחוק.

מאז חלפו ימי התום הללו בשחור ולבן, החל הקסם הפורימי להתפוגג. נראה שדרוש משוגע לדבר שיחזיר את ההתלהבות ההיא ואת שמחת הפורים הגדולה שאפיינה את התקופה.