כמה עשרות מתנדבים מגרמניה בגילאים שונים מגיעים בכל שנה להתנדב בישראל דרך ארגון עמך וארגון יד עזר לחבר. לנסות ולתקן במשהו את מה שעשה הדור ההוא.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

החלום של לילה היה לבוא לשנה לישראל. לא רק בגלל הנופים, חיי הלילה או החיים המשותפים בקומונה בירושלים, הרחק מהבית בגרמניה, אלא דווקא כי רצתה להתנדב. בעיקר עם ניצולי שואה. במובן מסוים, ההיסטוריה נעשית אמיתית כשפוגשים אנשים מתקופה שלמדת עליה בבית הספר וקראת עליה בספרי ההיסטוריה. "אמא שלי אמרה שאם זה מה שאני רוצה לעשות, היא לא תמנע ממני לעשות זאת", אמרה לילה בריאיון לחדשות 2 באינטרנט.

אחרי הצהרים לילה מתייצבת אצל אריקה, ניצולת שואה מרומניה שחיה לבדה בירושלים. לכמה שעות יש לה, לאריקה, מישהו שלא רק יעזור לה בסידורים אלא גם מישהו שאפשר לספר לו על הימים הקשים ההם תחת השלטון הנאצי. "חששתי מעט לפני שבאתי לכאן", סיפרה לילה, "כי אי אפשר לדעת איך אנשים יגיבו כשישמעו שאני מגרמניה. אבל אף אחד מעולם לא אמר משהו רע".

"אני לא שואלת את הבחורות מה היו הסבא וסבתא", אמרה אריקה, "זה לא מעניין אותי. אם הם באים הנה והם נותנים לי מהזמן שלהם, והם מתייחסים אלינו כל כך יפה, זה חשוב".

"הגרמנים רוצים שנסלח להם, אבל יש שישה מיליון שצריכים לסלוח"

"רוצים להיטיב על הרע שעשו פעם" (צילום: חדשות 2)
"רוצים להיטיב על הרע שעשו פעם" | צילום: חדשות 2

בדירה של חווה בחיפה עובדים הפועלים במרץ. צבעים, חשמלאים ואינסטלטורים, כולם אנשי מקצוע מתנדבים מגרמניה שבאו לשפץ דיור מוגן לניצולי שואה. "הם רוצים להיטיב על הרע שעשו פעם", תיארה חווה, "הם אומרים שהם מתחרטים, הם רוצים שנסלח להם. אבל אני תמיד אומרת להם שאנחנו לא יכולים. זה שישה מיליון שצריכים לסלוח".

בין הפועלים על המרפסת נמצא הרברט שראייר, פנסיונר. זאת הפעם השלישית שהוא פה. המשפחה שלו לא מתלהבת מההתנדבות שבחר לעצמו, אולי בגלל הכתמים שדבקו בה. "ההורים שלי מאוד התלהבו מהנאצים, בייחוד מהיטלר" הודה שראייר. "ההורים שלי עשו עוול ליהודים ולישראל, באופן ישיר או באופן עקיף, כפועל יוצא מההתלהבות שלהם מהיטלר, ולכן אני רוצה לעשות משהו טוב למען ישראל.

לא לכולם נוח לספר. אבל יש כאלה, כמו חיה, שדווקא שמחים סוף סוף לשתף גם את הצד השני. "יום יום שהם נמצאים פה, הם יושבים איתנו בערב, אחרי ארוחת ערב, שואלים אותנו שאלות", סיפרה חיה. "מה סבלתי, מה עבר עליי, מאיפה אני באה. רוצים לדעת. ואני לא מתביישת להגיד, ואני אספר להם שכואב לי על מה שעשו הדורות הקודמים".

כעשרה ניצולי שואה מבקרת סבינה בשבוע. אנחנו תפסנו אותה בדרך לאסתר גולן מירושלים. פעמיים בשבוע היא כאן, מתחברת לסיפורים על המשפחה שאבדה בשואה. "החלטתי לעזוב את העבודה שלי ולהתנדב במשך שנה, כי הניצולים כבר מבוגרים מאוד", אמרה סבינה והוסיפה, "אז אם לא עכשיו, מתי?".