ברוכים הבאים לתיאטרון האבסורד: את ההפגנה הזאת ארגנה החברה הממשלתית לאיתור והשבת נכסי נספי השואה של מדינת ישראל, נגד בנק לאומי שנמצא בשליטת מדינת ישראל.
כן, כן - שתי חברות בבעלות המדינה נלחמות זו בזו ומפרנסות רואי חשבון, עורכי דין ויחצ"נים, כשבתווך יורשיהם של קורבנות השואה והניצולים שעל גבם מתנהלת המערכה הזאת.
בנק לאומי מחזיר את הכסף - לפי ערכו לפני שבעים שנה
נתן גולדשטיין, פעם תעשיין פולני אמיד, הפקיד בשנת 1933 790 לירות שטרלינג בבנק אנגלו-פלסטינה. אז זה היה נחשב הרבה כסף.
גולדשטיין וכל משפחתו נספו בשואה. ברוך, אחיו, היה הניצול היחיד. כעבור כמה עשרות שנים, כשביקשו ברוך גולדשטיין ובנו שלמה גונן למשוך את הכסף, הם גילו שעם הכסף בחשבון אפשר לקנות לכל היותר
זוג כרטיסים לקולנוע דיזנגוף, וגם זה לא בטוח.
"הבנק לא מוכן לתת לא הצמדה, לא ריבית", מספר גונן. הבנק מוכן גם היום לתת את הכסף
ליורשיו של גולדשטיין, אבל בערכו הנומינלי, מבלי לפצות על השחיקה האדירה בערכו.
"אבא אמר לי: אין לי ספק שכאשר יגיע היום, והמדינה תתפכח באשר לכספים של הנספים בשואה, יהיה צדק", אומר גונן. "הוא האמין בצדק הישראלי. אל תוותרו לבנק לאומי על אף אגורה כשהיום הזה יגיע, הוא אמר, ואנחנו הבטחנו לו שלא נוותר, ואנחנו לא מתכוונים לוותר".
חוק לחוד ומציאות לחוד
באיחור של עשרות שנים נעשה הצדק. לפני כשלוש שנים חוקקה הכנסת חוק שחייב מי שמחזיק בנכסי נספי שואה להשיב את הכסף עם ריבית והצמדה שקבעה ועדה מיוחדת, אבל חוק לחוד ומציאות לחוד.
ההפגנה שצילמנו אולי מאורגנת, אבל הכעס אותנטי. בקומת ההנהלה של הבנק זיהו בקלות על שלטי ההפגנה את טביעות האצבע של יחצ"ני החברה הממשלתית, ומיהרו להפעיל את יועצי התקשורת שלהם.
בבנק לאומי הפנו את האצבע המאשימה דווקא לכיוון חברה להשבת נכסי נספי השואה. החברה, אומרים בבנק, "תובעת מאיתנו תשלום על מאות חשבונות שבעליהם כלל אינם נספו בשואה".