הלחימה בדרום מחזירה את קרנית גולדווסר שנתיים וחצי אחורה, אז נחטף בעלה אודי וחברו למילואים אלדד רגב. בעקבות חטיפתם של השניים החלה מלחמת לבנון השנייה והחל התהליך הארוך להשבתם של השניים הביתה. הבוקר התגייסה גולדווסר להעביר שיעור לילדי הדרום, שיעור שהועבר בערוץ 2.
במהלך החצי שנה שעברה מאז הוחזרו גופות החטופים מלבנון והובאו לקבורה, עברה גולדווסר תהליך ארוך בו ניסתה להבין את שעבר עליה בשנתיים של מאבק להשבתו של בעלה. היא החליטה לבוא ולספר על התובנות שלה לתלמידי יישובי הדרום, בתקווה שיוכלו להפיק מהן תועלת ולהתמודד עם מצבי הלחץ בהם הם נתונים בתקופה האחרונה.
גולדווסר ייעצה לתלמידים להתמודד עם מצוקות בעיקר באמצעות עשייה מרובה. היא סיפרה על המצוקה בה הייתה באותו יום רביעי הנורא כאשר שמעה על היתקלות בצפון ולא הצליחה להשיג בטלפון את אודי. היא גם סיפרה על הרגע בו הבינה שהיא צריכה לעשות מעשה. הרגע הזה הגיע מיד לאחר שאנשי קצין העיר סיפרו לה כי אודי היה בסיור שהותקף והם שלא יודעים מה מצבו, אך רק יודעים שהוא לא הגיע לשום בית חולים.
אחד הקצינים שאל אותה אז מה היא רוצה לעשות - להישאר בבית או לנסוע לנהריה? "זו הפעם הראשונה שנתנו לי לעשות משהו", אמרה. "הרגשתי שהקרקע נעלמה, עמדתי מול חור שחור, בא אליי קצין ושאל מה את רוצה לעשות. הבנתי שאני רוצה לעשות ונסעתי לנהריה".
למרות שעשתה רק משהו קטן כביכול, הרגישה גולדווסר שהיא עושה משהו. "יש תחושה של הצלחה, אתה תורם", אמרה. "כשאתה לא עושה אתה רואה את חצי הכוס הריקה, מתגלגל למטה. בעשייה אתה מרים את הראש. ואז כשעשיתי, העשייה הייתה קטנה. רק נסעתי לנהריה, אבל עשיתי למען החזרה של אודי".
מפרקים את הבעיה
לאחר שהבינו היא ומשפחתה את המצב בו הם נמצאים, הם החליטו לבדוק מה הוא ארגז הכלים העומד לרשותם. "שלמה, אבא של אודי, נכנס הביתה", שיחזרה. "הוא עוד לא פרק מזוודות ושאל 'מה הם הכלים שיש לנו לפתור את הבעיה. כשלנגר יש בעיה הוא לוקח מסור ופותר אותה. לי יש בעיה - הבן שלי חטוף. מה הכלים?'"
גולדווסר ניסתה להשליך את שלמדה ממצבה על הדרך בה יכולים הצעירים להתמודד עם מצם בדרום ואמרה להם: "אם אתם יוצאים ואומרים: 'מה אני עושה עכשיו כשכל המדינה במצב מלחיץ - האפשריות שלי הם לעשות או לא לעשות'. אתם יכולים לקחת את הזמן ולנצל אותו אולי ללימודים במתמטיקה או נושא בספרות שאתם חלשים בו ולחזק אותו. או אם מפריע לכם נושא ההסברה אז להעלות כתבה לבלוג או ליוטיוב. כל דבר שהוא עשייה זה זמן שתרמתם לעצמכם ולמדינה".
גולדווסר סיפרה כי היא והמשפחה פירקו את הבעיה לחלקים קטנים וניסו תחילה להבין מול מי הם עומדים ונעזרו בכל מי שניתן על מנת להכיר את חיזבאללה. "ניסנו לחשוב איך מנסים ללחוץ על חיזבאללה ומי יכול לעזור לנו", סיפרה. בהמשך עשו הכול כדי ללמוד את נושא השבויים והנעדרים, כולל שיחות עם שבויים לשעבר ועם נשותיהם.
לפרוק לחצים בהומור
כאשר הבינה את הפרטים לעומקם, החלה גולדווסר לנסות ולהבין לאיזה פיתרון היא רוצה להגיע ומה היא רוצה להשיג מכל אדם עימו היא נפגשת. ולתלמידים אמרה: "אתם במצב של מצוקה, אתם לא בסיטואציה הטבעית. אתם יכולים לחשוב מה אתם רוצים לעשות ואיך. אם רוצים לשפר את עצמכם לימודית, אז להחליט איך אתם עושים את זה באופן אישי, או בקבוצה. אחרי שאתה מבין את הבעיה, חצי הפתרון אצלך בידיים".
אשתו של אודי סיפרה על הלילות הארוכים בהם כתבה במחברתה והמליצה גם לתלמידים לכתוב, ובכלל לפרוק את המצוקה באמצעות צחוק ובאמצעות התעסקות בדברים שהם אוהבים ותחביבים.
"הצחוק מפיג את המתח, הבדיחות החזיקו ורוממו את רוחנו כדי שנוכל לאגור כוחות ליום המחרת", סיפרה על רגעי ההתמודדות במהלך כל השנתיים וגם בתקופת השבעה. "ארגז כלים, שחרור רגשות והומור זה מה שעזר לנו להרים אותנו כל פעם מחדש", אמרה.
היא סיפרה כי שנה לאחר שאודי נחטף רכשה זוג אופניים והחלה לרכוב. "הבנתי שאופניים זה מקום שלי עשה הכי טוב", הסבירה את הצעד. "הספורט אצלי היה משהו טוב שגרם לי לשחרר מצוקות". לא רק על ספורט המליצה גולדווסר, אלא גם על קריאת ספרים ותשבצים. "כל דבר שמשחרר לכם את הלחצים, דברים שהם המפלט שלכם, שאפשר לברוח אליו", הוסיפה.