דפני ליף מסעירה את הרשת: מאות גולשים שיתפו את הסטטוס הלא שגרתי של מי שהפכה למנהיגת המחאה החברתית. ליף פרסמה הלילה סטטוס בדף הפייסבוק שלה ובו היא מבקשת להגיב לכל הטענות וההאשמות שהופנו נגדה במשלך השנה האחרונה מאז הקימה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד.
לא פשוט להיות אחת המנהיגות של המחאה החברתית שמנסה לחזור לתודעה הציבורית: מאבקים אידיאולוגיים מבפנים, מתקפות פוליטיות ומבחוץ וזכוכית מגדלת ענקית שהתקשורת מניחה על כל צעד ושעל. זה כנראה מה שגרם הלילה לדפני ליף, שהפכה כבר לסמל המחאה, להגיב ברשת החברתית. והגולשים בהחלט משתפים פעולה עם כמעט אלף שיתופים בתוך שעות בודדות.
"חודשים אחדים שהתשקורת (השיבוש במקור - ח.ש.) מספרת כל מיני סיפורים עלי", פותחת ליף את הסטטוס. "התעלמתי עד כמה שיכולתי, אבל נשבר לי. ואיפה אכתוב? בעמוד שלי בפייסבוק, איפה שאני יכולה לכתוב כרצוני".
נושא ראשון שאליו מתייחסת ליף הוא הביקורת הציבורית לה זכתה כמנהיגת מחאה שהיא, לכאורה, "ילדת שמנת" שגדלה בכפר שמריהו. "נולדתי וגדלתי עד גיל 16 בירושלים, במרכז העיר, פינת רחביה, ממש ליד בית ראש הממשלה", היא מספרת. "הבית בכפר שמריהו, אותו בנו הורי, התאפשר בזכות קנייה של סבא של אבא את הקרקע. זה בית עם קומת קרקע ודשא".
אם התעניינתם, ליף גם מספרת על הוריה והתעסוקה שלהם: אבא מורה למוזיקה שמונה עכשיו להיות נשיא האקדמיה למוזיקה בירושלים, ואימא עובדת בקרנות לפיתוח רווחה בביטוח הלאומי כעשרים שנה".
"קורסת למינוס, שוברת חסכונות"
בהמשך מתייחסת ליף גם להאשמות שהוטחו בה, לפיהן מנהיגת מחאה חברתית בישראל שלא עשתה צבא - פסולה מהנהגה. "יש לי מחלת הנפילה ואין לי רישיון", כותבת ליף, ואף מספרת כי באירוע המפורסם בשנה שעברה, שבו התעמתה עם ח"כ מירי רגב, כמעט חטפה התקף אפילפטי.
באשר לשיוכה ל"שמאל הקיצוני", טוענת ליף כי מעולם לא הזדהתה עם צד זה של המפה הפוליטית. גם את שיתוף הפעולה שלה, לכאורה, עם הקרן החדשה לישראל, היא מכחישה. "עד תחילת המחאה החברתית לא ידעתי מה זו 'הקרן החדשה לישראל'. כששאלו אותי אם ערכתי סרט לקרן החדשה, חשבתי שמדברים על הקרן החדשה לקולנוע", סיפרה.
"העבודה האחרונה שלי הייתה בעריכה, לפני האוהל הראשון בשנה שעברה, הייתה בתכנית 'הבית שלכם שווה יותר' (ששודרה במסגרת שידורי הזכיינית קשת בערוץ 2 - ח.ש.) כעורכת", הוסיפה ליף. "בהכשרתי אני עורכת וידאו, במאית ועוזרת במאי. אני עובדת כבר שנים ימי עבודה של 12 שעות. איך אני מתפרנסת? אני קורסת למינוס, פרצתי את חשבון החיסכון שהורי חסכו לי ועדיין חייבים לי כספים מכמה עבודות עריכה".
את דבריה מסיימת ליף בתקווה לעתיד: "אני לא כאן בשביל דירות ברוטשילד, אלא בשביל שהחברה הישראלית תהיה בריאה והוגנת, כי אני רוצה לחיות בחברה טובה, כי אני רוצה לחיות כאן וכי אכפת לי. אני לא אדם אלים. ביום שישי נהגו בי בברוטליות, כמו באחרים, ורצח האופי שמנסים לעשות לי לא מבוסס על עובדות אמיתיות. זהו בינתיים. בואו נקבע שאם יש לכם שאלות, אני כאן, בלי תיווך".