בשורה טובה להורים לילדים בעלי מוגבלויות: ילדים מוגבלים יוכלו ללמוד בבתי ספר רגילים והתקציבים שבתי הספר מקבלים עבורם ממשרד החינוך יוכלו לעבור איתם לבתי הספר אליהם הם עוברים, בין אם אלה בתי ספר לחינוך מיוחד או בתי ספר של המסגרת הרגילה. כך המליצה היום הוועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל, בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר.
בעקבות מכלול בעיות וקשיים בירוקרטיים בהשמת ילדים בעלי מוגבלויות במסגרות החינוך הרגילות החליטה שרת החינוך יולי תמיר, בספטמבר 2007, על הקמת ועדה ציבורית - חיצונית למשרד החינוך - לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל. מטרות הוועדה היו "לבחון את מדיניות משרד החינוך בכל הנוגע לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, לבחון את אופן הקצאת התקציב של משרד החינוך בכל הנוגע לטיפול בילדים אלו, לשרטט תכנית פעולה לטיפול ולקבוע סדרי עדיפויות לפעולה בתחום. כל זאת בהתחשב במגבלות התקציב הנוכחי של משרד החינוך".
"הזכות לחינוך מיוחד - מגשימה גם את עקרון השוויון", נכתב במסקנות הוועדה, "הימנעות ממתן חינוך לילדים בעלי צרכים מיוחדים בשלבים המוקדמים של חייהם שוללת מהם את האפשרות לקבל הזדמנות שווה להגיע למימוש עצמי, לפתח את אישיותם ולהשתלב בחברה - הכול על-פי יכולתם".
בחירת ההורים משקפת את טובת הילד
על פי הדוח משרד החינוך הרחיב במהלך השנים באופן הדרגתי את התקציבים שהוקצו לחינוך המיוחד, אך הדבר לא מנע סכסוכים חוזרים ונשנים, שלעתים אף הגיעו לפתחו של בג"ץ. הטענות ששבו ועלו מצד ההורים והעמותות היו כי קיים אי-שוויון בדרך חלוקת תקציב החינוך המיוחד וכי התקציב איננו מחולק ביעילות.
על פי מסקנות הדוח חוק החינוך המיוחד הנוכחי יצר הבחנה בין תלמידים בעלי צרכים מיוחדים הנזקקים לשירותי חינוך מיוחד לבין תלמידי השילוב הזכאים לתוספות לימוד במסגרת החינוך הרגיל. הוועדה מצאה כי משטר משפטי זה, לצד מחסור בתקציב מספיק למסלול השילוב, והיעדר אפשרות בחירה של הורי הילד בעל הצרכים המיוחדים במסגרת החינוך שבה ילמד ילדם - גרם לתקלות חמורות.
הוועדה שוכנעה כי במרבית המקרים בחירת ההורים במסגרת שבו יתחנך ילדם צפויה לשקף את טובת הילד. לדעת חברי הוועדה החשש שמא החלטת ההורים במצבים אלו תושפע יתר-על-המידה משיקולים בלתי-ענייניים, כגון רצונם האישי לראות את ילדם משולב במסגרת רגילה - טרם הוכח. עם זאת מציינים בוועדה, אין לקבל מצב שבו החלטת ההורים בכל מקרה ומקרה תהיה סופית. "על-כן יש לדאוג לכך שבחירת ההורים במקרה פרטני, של ילד זה או אחר, לא תפגע בטובת הילד, או בשלומם של אחרים", נכתב בדוח.
השיטה הנוכחית יוצרת עיוותים
הוועדה הגיעה למסקנה כי שיטת התקצוב הנוכחית היא קשיחה יתר על המידה, ואינה מאפשרת תמיד מתן מענה הולם לצרכיו של הילד בעל הצרכים המיוחדים - כל ילד והצרכים המיוחדים אשר להם הוא זקוק. השיטה הנוכחית גם נתפשת ככזו היוצרת עיוותים, כגון זה הנוצר כאשר שני ילדים ברמת תפקוד זהה מקבלים היקף שונה של שירותי חינוך מיוחד וזאת מכיוון שכל אחד מהם לומד במסגרת חינוך אחרת.
כמסתבר, לשיטה התקציבית הנוהגת כיום יש השפעה של ממש על בחירת המסגרת שבה יתחנך הילד בעל הצרכים המיוחדים, שכתוצאה ממנה עלו טענות קשות על עיוות והשמת ילדים בעלי צרכים מיוחדים שלא במסגרות הטובות ביותר עבורם. הוועדה קבעה כי יש להעדיף שיטת תקצוב הפועלת במתכונת של "התקציב הולך אחר הילד". שיטת תקצוב זו מבוססת על הקצאת תקציב עבור הילד בעל הצרכים המיוחדים, שייקבע על יסוד אפיון הילד - נוכח לקותו ואופן תפקודו - ואשר יופנה למסגרת החינוך שבה ילמד הילד.
הוועדה קבעה על-כן, כי החלטת האפיון, כמו גם ההחלטות על שירותי החינוך המיוחד שלהם זקוק הילד, צריכות להתקבל באופן פרטני לגבי כל ילד וילד - בהתאם לרמת תפקודו, בעוד שהחלטת ההשמה עצמה - בחירת המסגרת החינוכית המתאימה לילד - צריכה להתקבל על-ידי הורים והילד עצמו.
אשר לאנשי הוראה המלמדים בחינוך הרגיל, הרי שהוועדה סברה כי יש לוודא שמורים לעתיד, ובהם גם מורים מקצועיים ולא רק מחנכים וגננות, ילמדו כיצד לעבוד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.