12 שנות לימוד, מגיל 6, ב-1 בספטמבר - המספרים האלה נראים לנו היום מובנים מאליהם, כאילו היו קיימים תמיד. אבל מי קבע את הסדר הזה ולמה?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לקראת שנת הלימודים שבפתח שאלנו את הפרופסור לפילוסופיה של החינוך יוסי יונה מאוניברסיטת בן גוריון ואת הפרופסור יצחק קשתי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב את הסיבות לכך. אם חשבתם שיש מחשבה רבה מאחורי הסדר הקיים - כנראה שתופתעו.
"המספר 12 שנות לימוד אינו קדוש", מבהיר פרופסור קשתי בשיחה עם חדשות 2 Online. "בצפון אירופה למשל למדו 11 שנים. זה היה מסודר בעבר לפי מעמדות - מי שהיה לו כסף, ממעמד הביניים ומעלה, יכול היה להרשות לעצמו ארבע שנים נוספות מעבר לשמונה שכולם חויבו ללמוד על ידי המדינה".
גם בישראל לא תמיד למדו 12 שנים, לפחות לא בפועל. "גם כאן בארץ לא למדו פעם 12 שנות לימוד - בתקופת המנדט רק 15% מהשנתון למדו בעל יסודי", מציין פרופסור קשתי.
פרופסור יונה מסביר כי עם המהפכה התעשייתית תפקידו של בית הספר היה בעיקר לסייע לשילוב הילד כבוגר בשוק העבודה. "חלוצי החינוך הציבורי היו נפוליאון בצרפת וביסמארק בגרמניה", הוא מזכיר. "דומה שמסגרת הזמנים הקבועה של בית הספר, השכמה בבוקר, הגעה לבית הספר והשהייה שם בשעות קבועות באה להעתיק את המסגרת של החיים המודרניים שבהם ההורים יוצאים עם שחר לשוק העבודה. ההורים יוצאים מן לעבוד במפעל או במשרד כלשהו ולכן יש צורך במסגרת שבה שוהה הילד עד שובם חזרה לביתם".
ומה לגבי התאריך? גם פתיחת שנת הלימודים בספטמבר נקבעה באירופה באופן שרירותי למדי. "הקיץ הלוהט נתפס כתקופה שבה היכולת ללמוד נפגמת, יכולת הריכוז יורדת, ולכן מחכים לתחילת הסתיו", מסביר יונה.
ולמה מתחילים ללמוד בגיל 6? "זה שרירותי לחלוטין, אפשר להתחיל גם בגיל 4", הוא מדגיש. "אבל הקדמת גיל הלימוד יכולה בהחלט לפגוע בחוויית הילדות. בגלל בתחרות על מקומות עבודה מבוקשים, הורים רבים מבקשים להתחיל את החינוך של ילדיהם בגיל מוקדם יותר כדי לצייד אותם ביתרונות על פני ילדים אחרים. זה טירוף מערכות".