"יש לי הרבה תקווה" - כך אמר השבוע ישעיהו, שבשבוע שעבר רואיין בכתבה על מצבם העגום של קשישי ישראל ששודרה באולפן שישי. "נולדתי בגונדר, שם הייתי מורה", סיפר אז, "כאן אני עובד בניקיון. במשך כמה שנים הייתי ישן ליד הפח: הייתי עובד שם בבוקר, וישן שם בלילה. אין לי תקווה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
שבוע אחרי שידור הכתבה, נפגשו שלושת כוכבי הכתבה פעם נוספת. ישעיהו קיבל הצעה מעורך דין שיעזור לו לטפל בחוב שלו. הוא לא היחיד שהושפע מהתגובות: ז'ק, לשעבר מרים מקררים באמקור שלאחר פשיטת הרגל של החברה נותר ללא פנסיה ופיצויים וכיום עובד בניקיון, סיפר כי "באו הרבה אנשים, הביאו לי פרחים ועוגות".
גם גיורא ולאה זכו לתגובות חמות: "קיבלנו הצעות למכביר, אנשים כל כך טובים, אין לנו מילים להסביר", אמרו. זוג הפנסיונרים המתקיימים כיום מפיצריה שבבעלותם כדי לממן את טיפולי הכימותרפיה היקרים של גיורא, שנאלץ להמשיך לעבוד בשליחויות למרות גילו (78). לאחר שהועזב על ידי חברת ציוד ביטחוני בה עבד כמנהל רכש שנים ארוכות.
קבלן הציע לשניים לשפץ את הפיצרייה שלהם - ומישהו אף מסר הזמנה קבועה לעשר פיצות בכל שבוע. אולם התגובות החמות לא יספיקו להם. לאה מספרת כי "ההיענות הייתה ענקית, עבדנו עד 23:30 וגיורא כמעט התמוטט, למחרת אותו דבר - אבל אני חוששת שזה לא יימשך". גם אשתו של ישעיהו מספרת כי "חוץ מגל המעריצים הזה, לא הרבה השתנה", וז'ק מדגיש: "אנחנו לא מחפשים פרסום, אלא אפשרות לתעסוקה קבועה".
ל-52% מהקשישים בישראל אין הסדר פנסיוני, ואחד מכל שמונה פנסיונרים שאכן מקבלה קצבה פנסיונית נאלץ להסתפק בסכום שנמוך מ-2,000 שקלים בחודש. רבע מהקשישים בישראל - יותר מ-160 אלף בני אדם - חיים מתחת לקו העוני. "לממסד לא אכפת, זה לא מעניין אותו", מטיח ז'ק, וגיורא מוסיף: "התחושה היא שאנחנו אזרחים סוג שלישי, 'תחיו עוד כמה שנים וזה הכל'. זה לא צריך להיות ככה".