מחודש פברואר הם צצים כמו פטריות אחרי הגשם: "עמודי וידויים" בפייסבוק. הם צצו כמעט לכל מוסד אקדמי בישראל, כמו גם למוסדות חינוכיים רבים אחרים, וכמובן - גם לחיילים בצה"ל. העמודים הללו מנוהלים בידי מפעילים אנונימיים ולהם אלפי עוקבים, והם מתעדכנים באופן שוטף בווידויים של חיילים וסטודנטים החושפים באופן אנונימי מנהגים מגונים, מקרים מביכים, הרפתקאות מיניות - וגם מצוקות נפשיות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"חבר שלי נפרד ממני אחרי תקופה קצרה יחסית ביחד. עברו כבר חודשיים מאז הפרידה, ואני מרגישה שאני מאוד קרובה ללעשות לעצמי משהו רע", חושפת סטודנטית באוניברסיטה העברית. סטודנט בטכניון מודה כי "אני בדיכאון, כבר חמש שנים. הייתי אצל פסיכולוג לתקופה קצרה, אבל זה לא עזר. כיום המצב החברתי השתפר, אבל הדיכאון לא עוזב ובזמן האחרון מחמיר, ואף פוגע בציונים ומיותר לציין באיכות החיים. כבר אין בי כוח רצון להתקדם ולהצליח".
סטודנטית באוניברסיטת תל אביב חושפת כי היא מקנאה בחבריה על רקע חייה האישיים הקשים. "הם לא רצים הביתה באמצע יום לימודים כי אבא שלהם בוכה כי אח שלהם מאיים להתאבד; הם הצליחו ללמוד כי הם לא שקעו בדיכאון וניסו להיאבק בו; הם יכולים לישון בלילה ולחשוב על היום שעבר בלי להתייסר", היא משתפת. סטודנטית נוספת באוניברסיטה העברית מגלה: "אני דתיה ויודעת כבר יותר מעשור שאני לסבית. לפעמים אני פשוט שוקלת להתאבד כדי להימנע מחיי פשרה, שקר או מלחמה".
גם חיילים בצה"ל חושפים בעמוד הווידויים שלהם תחושות קשות: "אני אשכרה מוכן לפגוע בעצמי, כי פשוט כל כך רע לי ביחידה", מספר אחד. אחרת מגלה: "הפעם הראשונה שהוצאתי גימלים הייתה כי נאלצתי לעבור הפלה. בגלל שלא נראיתי חולה, הניחו שעקצתי, ונידו והחרימו אותי בבסיס במשך כמה חודשים. כל מה שיכלתי לחשוב עליו ביום שחזרתי ועליית שמירה הוא איך אני הולכת לתקוע לעצמי כדור בראש ב-12 בלילה. לא יריתי כי את כל הלילה העביר איתי אבט"שניק". חיילת משוחררת מספרת כי הייתה נתקפת בחרדה במהלך שירותה, ולא זכתה למענה מצד הקב"ן והמפקדים שלה: "האירועים היו מסתיימים בפגיעה עצמית קטנה או להירדם בבכי".
גם בער"ן (עזרה ראשונית נפשית) מזהים בחודשים האחרונים מגמת עלייה בפניות לשירותיהם. "שתי קבוצות בהם אנו עדים לריבוי פניות בחודשים האחרונים הן חיילים וסטודנטים", מספרת ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של הארגון. לבקשת החדשות Online, בחנה ד"ר דניאלס את נתוני הפניות לארגון בחודשיים האחרונים, והתמונה העולה מהם מטרידה: מאז פברואר חלה עלייה דרמטית של 67% בפנייה לשירותים הטלפוניים של הארגון לעומת החודשים המקבילים בשנה שעברה.
בפניות דרך האינטרנט העלייה גדולה אף יותר: בחודשיים האחרונים התקבלו יותר מפי שניים פניות לשירותי ער"ן מבחודשים המקבילים ב-2017. כך, למשל, בפורום ער"ן התקבלו יותר מ-4,400 פניות בחודש האחרון לבדו - זאת לעומת 2,000 פניות בחודש המקביל בשנה שעברה. על פי ד"ר דניאלס, חלק גדול מהעלייה נובע מפניות בני נוער וצעירים (גילאי 18-35), והתוכן המרכזי בהן נוגע לבדידות, דיכאון, פגיעה מינית ומחשבות אובדניות - נושאים דומים לאלו העולים ברבים מהווידויים.
בארגון מדגישים כי שיעור הפניות האובדניות גבוה הרבה יותר בפניות דרך האינטרנט מאשר טלפונית. מובן שאי אפשר למתוח קו ישיר בין עמודי הווידויים לזינוק בפניות, אולם גם קשה להתעלם מהמגמות הדומות העולות בעמודים אלו לצד העלייה החדה בפניות לסיוע נפשי.
בארגון חשים אמביוולנטיות לגבי קבוצות הווידויים: מחד, קבלת התמיכה מחברי הקבוצה בתגובות היא חיובית, והאנונימיות מאפשרת לכותבים להיחשף ברמה עמוקה יותר. עם זאת, תגובות ביקורתיות, שיפוטיות או תוקפניות עלולות להשפיע על הכותבים באופן שלילי. בארגון מבקשים מגולשים לגלות ערנות, וכאשר נתקלים במסרים מדאיגים לנסות וליצור קשר עם הגולש (דרך התגובות לווידוי, למשל), להקשיב, לתמוך ולהמנע מביקורת - ובעת הצורך לא להזז להזעיק גורמי הצלה. יש לציין עוד כי ער"ן היא הגוף אליו מופנים גולשים בפייסבוק שפרסומים שלהם מסומנים על ידי גולשים אחרים כאובדניים.
גם בעמודי הווידויים מכירים בתחושות הקשות העולות בהם: ברובם מופיעים בפוסט נעוץ, המופיע בראש העמוד באופן קבוע, פרטי ההתקשרות של ער"ן לזקוקים לכך. בעמוד המופנה לסטודנטים בטכניון אף אירחו לשידור חי נציג של הארגון, שהשיב על שאלות אנונימיות של החברים בעמוד וייעץ להם. ניתן לפנות לער"ן בכל שעה - טלפונית במספר 1202 מכל טלפון, או דרך אתר האינטרנט: www.eran.co.il.
לידיעת הגולשים: הווידויים המופיעים בכתבה עברו עריכה קלה בשל אורכם.