"אם את סובלת מאלימות, צרי איתנו קשר" - כמעט בכל מקום אפשרי רואים פרסומים כאלה. אבל מה זה "סובלת מאלימות"? בכל התמונות רואים "פנסים" בעיניים, אבל מה אם לא מכים אותי ואני עדיין נמצאת במקום אלים? לקח לי עשור להבין שאני בעצם נופלת תחת ההגדרה "אישה מוכה". הדבר הראשון ששואלים אותי הוא "הוא הרביץ לך מכות?", וכשהתשובה שלילית מעקמים פרצוף. טור שלישי בפרוייקט חדשות 2 Online.
לטורים הקודמים בפרוייקט:
נתחיל מהסוף להתחלה: אני בת 39, אם לשני בנים מקסימים וסטודנטית למשפטים בשנה ג'. יש לי תואר ראשון במדעי החברה - ולפני חמש שנים הגעתי למקלט לנשים מוכות של ויצ"ו.
הכרנו כשהייתי בת 17 והוא בן 21, מאוהבת עד כלות נשמתי. שמחתי שמצאתי חבר לחיים, ואחרי חמש שנות היכרות לא פשוטות התחתנו. עוד כחברתו הרגשתי שמשהו לא תקין, הרגשתי מולו חסרת אונים והוא תמיד הבהיר לי כמה אני לא בסדר וכמה קו המחשבה שלי מוטעה. הוא היחיד שיכול לעזור ולהיות שם עבורי, וגם כשראיתי אותו מתנשק עם אחת הוא הצליח לגרום לי להאמין רק לו.
הפכתי תלותית במניפולטור נפלא
לאט לאט נעלמה האישיות שלי, והפכתי לתלותית במניפולטור הנפלא שידע בדיוק מה להגיד. התחתנו בדיוק כשהתחלתי את התואר הראשון, והוא החליט שהוא לא מעוניין יותר לעבוד אז מצאתי עצמי עובדת בשתי עבודות, כולל בלילות. כל פעם הוא מצא עבודה שהייתה נגמרת באלימות פיזית, ואני הייתי נשלחת לסדר את העניינים. באחת הפעמים, כשהייתי בהריון, הבחור מולי שלף אקדח והצמיד אותו לרקתי - אני לא זוכרת מה קרה, אבל הגעתי לחדר מיון ועברתי הפלה.
חוויתי אלימות באמצעות מכות, אלימות נפשית, איומים, רדיפה עם סכין - אני צורחת כמו חיה פצועה, והוא צועק "הכל בסדר". אלימות כלכלית, וגם מינית. לא היה בידי שום כלי לברוח מהמקום בו הייתי. בפעמים שניסיתי לברוח עם הילדים לא היה לי כסף ולא היה לי לאן. הוא הכין את הקרקע מעולה עבורו: דאג לספר להוריי עד כמה אני לא בסדר והוא כן - הוא ידע לגרום לי להיות הכועסת והצועקת בחברתם.
לקראת הסוף, כבר היה לי אומץ, כשהתחלתי לעבוד במשרד עורכי דין ולהבין את המטריה המשפטית, ופניתי למשטרה - החוויה הגרועה ביותר בחיי. הותקפתי על ידי השוטרים, ושוטרת שחקרה אותי צרחה עליי: "מה את רוצה, להגיע למקלט לנשים מוכות? זה מה שאת רוצה?". כל מה שרציתי זה לחיות חיים שקטים ובטוחים.
הופניתי למרכז למניעת אלימות. את מספר ההודעות שהשארתי עד קבלת המענה לא ניתן לספור, כשענו הופניתי לרווחה - וגם שם לא הצלחתי לתפוס עובדת סוציאלית טלפונית. אחרי חמש או שש פעמים בהן הגעתי לעירייה פיזית כדי להשאיר הודעה, התייאשתי. החלטתי שאני ממשיכה בשלי, ואמצא מקום מגורים מרוחק לילדיי ולי.
הועברתי למקלט - ונולדנו מחדש
אמי דרשה שאלך לרווחה במקום מגוריה. שיניתי את הכתובת בתעודת הזהות, וקיבלתי מענה למצבי. הועברתי למקלט לנשים מוכות, שם נולדנו מחדש והיה אור בקצה המנהרה. פתאום הכל התבהר: כשהגעתי לויצ"ו קיבלתי ידע ותשובות לשאלות, קיבלתי מקום חם ומכיל עם המון רצון לעזור.
היום אני נתקלת באין ספור בעיות, החל מבתי המשפט לענייני משפחה והרבני, הוצאה לפועל, ביטוח לאומי, רשויות הרווחה ועוד. מאחר ואני מוכרת במוסד לביטוח לאומי כסובלת מפוסט טראומה, לא משולמים לי מזונות בשל כפל קצבאות, חרף העובדה שהם נועדו לילדים ולא לי. אני עובדת בשלוש עבודות, כי אם לא - אתגורר ברחוב.
זה מתחיל ברמת החוק, ונגמר ברמת השטח. אם לא אברר לבד את החוקים והתקנות לא אדע מה מגיע לי, כי לרוב אני מקבלת תשובות שליליות גם בניגוד לחוק. ידע שווה כוח, ולכן אני שואבת ידע לעצמי ולחברותיי, ומנסה להעלות מודעות לעניין. לאחר שלמדתי בעמותות בהן הסתייעתי, כמו "רוח נשית" ו-"מבוי סתום", אני מעבירה את המידע הלאה.
מזדהה? לא הכל אבוד
גורמי הטיפול כיום מתייחסים לאישה בלבד, לא למשפחה, ומחייבים את האישה לעבור טיפול מבלי להתייחס לגבר. במקביל לכך שהאישה מקבלת כלים להתמודדות עם האלימות, היא לא פוסק גם כשהיא מחוץ לבית - בין אם מדובר בענייני הילדים, בין אם בנושא המזונות - ולמעשה היא מקבלת משוטים בלי סירה. החלטתי ללמוד משפטים ולגרום לשינוי מדיניות בעניין האלימות במשפחה, כי למדתי שלומדים ללכת גם עם רגליים שבורות.
ואם את אישה שיושבת וקוראת את הטור הזה ומזדהה אפילו חלקית עם הנאמר, לא הכל אבוד - את רק צריכה לדעת מהם הכלים, כי הם ישנם. הכי חשוב שתדעי שאין מחיר לחופש, בסופו של דבר תלמדי להיות אדון לעצמך.