שלוש שנים ל-7.10 - אלי שרעבי בטקס הלאומי: "לחקור את מה שקרה"

שורד השבי אלי שרעבי שיתף מילים אישיות שכתב לאשתו ליאן ולבנותיו נויה ויהל ז"ל שנרצחו בביתן בקיבוץ בארי ולאחיו יוסי שרעבי ז"ל שנהרג לאחר שנחטף לעזה. אתם הייתם שם יום יום איתי בתוך המנהרות. הייתם איתי ביום השחרור ואתם איתי גם עכשיו. הבטחתי לכם שאעשה הכול כדי שלא נשכח. אתם נותנים לי את הכוח להמשיך לחיות. ואני עומד פה ובטוח שאתם שומעים. אז תדעו - אני לא שוכח, ישראל לא שוכחת אתכם. דרישת שלום מחיים אחרים".

שרעבי חותם לקול מחיאות כפיים רמות בקהל: "לזכור מה קרה. לחקור איך קרה. לא לעגל פינות. לא לתת לזמן לטשטש את האמת, לא לשכתב את ההיסטוריה, ולא לתת להיסטוריה לחזור על עצמה".

"הזיכרון הוא לא רק מבט לאחור. הוא גם הדרך שלנו קדימה. רק אם נזכור באמת, נוכל ללמוד. רק אם נלמד, נוכל לתקן. ורק אם נתקן! נוכל לבנות כאן מקום בטוח יותר, ראוי יותר, טוב יותר. זאת התקווה שלנו! - שאחרי הכול ולמרות הכול, עוד יהיו כאן חיים טובים יותר".

בטקס ביקשו לכבד את זכר 46 החטופים שנחטפו בחיים ונרצחו בידי חמאס או נהרגו בשוגג מאש כוחות צה"ל.

עדי מרציאנו, אימה של התצפיתנית נועה מרציאנו ז"ל שיתפה בכאב: "נועה שלי אהובה, תשע עשרה שנים לימדת אותי מהי אימהות, אבל לא לימדת אותי מה זה להיות אימא שכולה. לא לימדת אותי איך להיות אימא לילדה שנחטפה מאיתנו ולא חזרה. כמוני - לא למדו גם האימהות של 17 התצפיתניות והלוחמות שנרצחו והיו איתך בשבת ההיא, בפעם האחרונה שדיברנו".

מרציאנו הוסיפה עוד: "וכמוך, עוד ארבעים וחמישה חטופים וחטופות נחטפו בחיים - ולא זכו לשוב. הם החזיקו מעמד עוד שבועות וחודשים. בחושך, בפחד. נאחזים בחיים ומחכים שמישהו יבוא להציל אותם. וכל הזמן הזה המשפחות שלהם חיכו ליד הטלפון. ליד הדלת. מדמיינות את הרגע, את החיבוק. אבל ההזדמנויות הוחמצו
לא קיבלנו את יקירנו בחזרה - קיבלנו אותם למנוחת עולם. וקיבלנו גם משפחה חדשה - משפחת השכול".

עמרי שפרוני, ממייסדי תנועת קומו, דודם של ליאל וינאי, אחיין של אביה ואיילה חצרוני ז"ל שנרצחו בקיבוץ בארי.
"משפחה אהובה שלי, לא הייתם צריכים להירצח. אף אחד מכם. הייתם לבד. חסרי הגנה וגם אני לא יכולתי לסייע".

"באותו בוקר המערכות קרסו, המדינה לא תפקדה. בשעות הארוכות בממ"ד האמון שהיה לנו עוגן התרסק לרסיסים. אבל היה גם דבר אחר; לוחמים חתרו למגע פרצו דרך ולבסוף הגיעו. אזרחים התייצבו עם כל הלב והרגשנו את מלוא עוצמתה של הערבות ההדדית הישראלית. אבל ערבות הדדית לבדה לא מספיקה. בשביל לבנות חזרה אמון אנחנו חייבים גם את האמת. חייבים לדעת מה קרה. ללא חקירת האמת לא נוכל לתקן. ולא נוכל לוודא שזה לא יקרה שוב.

נשאה דברים אביבה צ'אנה, אחותו של ישראל צ'אנה שנהרג בקרב עם מחבלים כאשר יצא להגן על תושבי אופקים ביום הולדתו ה-30: "בלילה האחרון שלך עוד חגגנו יחד יום הולדת שלושים. שחף, אתה ואני. רקדנו, שמחנו, צחקנו. איחלנו לך מזל טוב, את כל הטוב שבעולם. כמה שעות אחר כך כבר עמדת מול מחבלים, רק אתה, לבד עם אקדח, מחסנית אחת, וחמישה עשר כדורים. אנחנו מסמסים ואתה לא עונה - היית עסוק. עסוק בלהיות גיבור".

עידו יקיר, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ מגן הקריא תפילת יזכור מיוחדת. חברי כיתת הכוננות בקיבוץ מגן נלחמו ומנעו את חדירת המחבלים לקיבוץ. בקרבות אותו בוקר איבדה כיתת הכוננות שניים מחבריה: אופיר ירון ואבי פליישר ז"ל.

"נזכור את הנרצחות והנרצחים בבית, בשדה ובדרך, בשטחי הנגב המערבי, שנפרצו ונכבשו בידי אויב אכזר וחסר רחמים. את האם האוחזת בשארית כוחותיה בידית דלת הברזל לגונן על משפחתה מפני המזיד שמנגד. את האב המשליך ילדיו מחלון ביתם הבוער ומזנק אחריהם וסופג בגופו את קליעי העופרת. את הרעים הרוקדים לאור השחר והינה הם נמלטים בשדה מפני המרצחים ומפלט אין. את החללים שגופותיהם נלקחו בשבי ואת מי שנחטפו חיים ומתו בשבים".

"נזכור את אמיצי הלב שנחלצו להגנה. את הלוחמות והלוחמים בכיתות הכוננות, שקידמו פני אויב בנשקם הדל והשליכו נפשם מנגד. את החיילות והחיילים במוצבי הגדר, שלחמו בעוז, מעטים מול רבים, ונפלו חלל. את אנשי כוחות הביטחון וההצלה ואת האזרחים, שחשו מרחבי הארץ לעזרת אחיהם המותקפים וכרעו בשדה הקטל.
נזכור את כל יושבי הספר, את האזרח והחייל, את הגר והתושב והאורח, שבגופם היו לנו לגבול. יהיו חללי השבת השחורה חתומים בלב ישראל לדור דור".

"נאמץ אל לבנו את החיים, שורדי התופת וניצולי מעשי הזועה. את הילדות והילדים שגדלו בצל הר געש ונקלעו לתופת המתפרצת. את הפצועות והפצועים בגוף ובנפש. את היתומות והיתומים, האלמנות והאלמנים, וכל למודי השכול. את פליטי החרב, קהילות ישראל על אלפיהן, שאולצו לגלות מבתיהם. את מקוממי החורבות, השבים לאדמתם כאפיקים בנגב ואת מי שמוראות העבר וזכר יקיריהם לא מניחים להם לשוב. אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל עד ישב ישראל על אדמתו לבטח ובשלום לדור דור".

טקס הזיכרון הלאומי לציון שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה החל בשעה זו בפארק הירקון בתל אביב. את הטקס המרכזי, שמתקיים לאחר אירועי הנצחה ומחאה רבים שנערכו לאורך היום, מנחים שורד השבי אלי שרעבי והשחקנית שני כהן. בהפקה מעריכים כי כ-50 אלף בני אדם הגיעו להשתתף בו.

תנועת "קומו", שעם מייסדיה נמנה יונתן שמריז, אחיו של החטוף אלון שמריז שנורה למוות בידי צה"ל, יזמה זו השנה השלישית את הטקס בשיתוף משפחות נפגעי 7 באוקטובר. רשימת האומנים הארוכה כוללת את אושר כהן, אמיר דדון, ארקדי דוכין, גלי עטרי, הראל סקעת, ואלרי חמאתי, יובל דיין, ליהי טולדנו, מירי מסיקה, משי קלינשטיין, נונו, נועם בתן, עברי לידר, עדן גולן, עילי בוטנר, רוני דלומי, רן דנקר, שלמה ארצי ותמיר גרינברג.