הכסף והחוזים: מאחורי הקלעים המלוכלכים של תעשיית האונליפאנס בישראל

"הסכום הכי גבוה שהרווחתי הוא 200 אלף שקל. אבל לא פחות מ-100 אלף. והיו חודשים שהייתי עם 300 אלף", מספרת גלי, מי שהייתה פעם כוכבת אונליפנס. המספרים האלה, שנשמעים דמיוניים לצעירה ישראלית בשנות ה-20 לחייה, הם הדלק שמניע את אחת התעשיות המצליחות והשנויות במחלוקת בעולם: אונליפאנס (OnlyFans).

הפלטפורמה, שתציין בנובמבר הקרוב עשור להיווסדה, התחילה כמיזם תמים שבו יוצרים - מוזיקאים או משפיענים - יכולים למכור תוכן בלעדי לעוקבים תמורת תשלום. אבל המציאות הכתיבה קצב אחר. מהר מאוד התוכן הפך מיני, ואונליפאנס הפכה לשם נרדף לפורנוגרפיה בתשלום. בעוד שבארצות הברית התקשורת מסקרת את כוכבות הפלטפורמה כסלבס לכל דבר, שמרוויחות לעיתים יותר מ-600 אלף פאונד בחודש, בישראל התמונה מורכבת הרבה יותר. כאן, מאחורי הקלעים של הצילומים החשופים באינסטגרם, מתפתח מנגנון ניצול ציני ואכזרי של צעירות, אל מול מערכת שלמה שבוחרת לעצום עיניים.

"את לא צריכה לעשות כלום, רק להצטלם"

גלי הייתה עד לפני פחות מחצי שנה אחת הכוכבות הגדולות של הפלטפורמה בישראל. החשבון שלה הכניס מאות אלפי שקלים בכל חודש, אבל המסע שלה התחיל ממקום של מצוקה. "זה התחיל כשהייתי בת 18", היא משחזרת. "היה לי חבר טוב שאמר לי: 'תקשיבי, אני חושב שכדאי שתפתחי עמוד'. אמרתי לו שהוא מסתלבט עליי, שאני בחיים לא אעשה את זה. זה לא דיבר אליי".

אבל הלחץ הסביבתי עשה את שלו. "הוא אמר לי: 'את כוסית, למה לא? את כריזמטית. את לא צריכה לעשות כלום חוץ מלהיות יפה ולהצטלם'". שלוש שנים לאחר מכן, גלי הבינה שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. כדי להרוויח את הסכומים הגדולים באמת, לא מספיק "להיות יפה". צריך עוקבים, ובשביל עוקבים צריך סוכנויות.

"רוב הבנות שסתם פותחות עמוד לא יעשו כסף", מסבירה גלי. "מה שיקנה את הלקוח זה לא זה שאת בבגד ים. זה הרבה מעבר. הרבה יגידו את השקר הזה של 'זה כולה קצת לחשוף', אבל את חייבת לענות על הדרישה של הלקוח. הסוכנים האלה הם אנשי המכירות הכי טובים בעולם. אין להם מתחרים. הוא ידע שאני נמצאת בתחתית - יצאתי מפנימייה, הורים בקושי בתמונה, מגדלת את אחי, גרה בדירת רווחה ועובדת בשתי עבודות. הוא ידע בדיוק איך לצייר לי את זה כדרך לעזור למשפחה שלי, לתת לעצמי חופש. ואותי זה קנה".

שיטת הציד: מאתרים את החוליה החלשה

תעשיית האונליפנס בעולם מגלגלת סכומי עתק של למעלה מ-7 מיליארד דולר בשנה. בישראל אין כיום שום מידע רשמי לגבי ההכנסות וכך גם לגבי אותן סוכנויות. משרדי הממשלה והכנסת לא מחזיקים בנתונים, אך חיפוש מהיר בגוגל מעלה עשרות סוכנויות שמבטיחות לבנות דיסקרטיות, ניהול מלא וכמובן - כסף גדול.

שיטת הציד עובדת בדייקנות: עובדי הסוכנויות מחפשים ברשתות החברתיות צעירות שמצטלמות באופן חשוף ומחפשות תשומת לב. הם מתמקדים באלו שנראה שמצבן הכלכלי רעוע ושאין להן מעגל תומך. "אלו אנשים אינטרסנטיים בטירוף", אומרת גלי בכאב. "אנשים שיודעים לגעת לך בנקודות הפסיכולוגיות הקטנות. הם יגידו לך 'אני אהיה לך בית, אני אגן עלייך'".

ניסינו ליצור קשר עם סוכן כזה, במסווה של צעירות המעוניינות לפתוח עמוד. התנאים שהוצגו לנו היו חד-משמעיים. "מינימום זה עירום. בלי זה אי אפשר לקבל אותך", הבהיר הסוכן. כששאלנו על חלוקת הרווחים, הוא דרש 50 אחוזים. "מי שלוקח פחות הוא לא איכותי. לי יש מאגר לקוחות עצבני שמוכן לשלם סכומי עתק".

הצ'אטרים: הגברים שמתחזים לדוגמניות

אחד הסודות השמורים ביותר בתעשייה הוא מנגנון ה"צ'אטרים". קרן, בחורה צעירה שעבדה בסוכנות כזו, מספרת על המרמה: "הגברים שמשלמים בטוחים שהם מתכתבים עם הנשים עצמן, אבל בפועל הם מדברים עם צ'אטרים – בדרך כלל בנים. לוקחים לזה בנים כי הם יכולים להיות בוטים, אלימים וחסרי רגש".

קרן מתארת מציאות שבה גברים מוציאים את כל משכורתם על שיחות עם גברים אחרים במסווה של אישה. "הייתי צריכה לשחק אותה חמודה ומתוקה, להגיד לו 'מאמי, אתה לא אוהב אותי? לא בא לך לפנק אותי בכסף?'. זה מגעיל, כי הלקוחות מבקשים דברים גרפיים וסטיות דוחות. הבחורות נכנסות לסוכנויות כי הן לא מסוגלות לנהל את השיחות האלו בעצמן".

בכל חודש מקבלות הצעירות רשימת "בקשות תוכן". גלי מציגה לנו את הרשימה מהטלפון שלה: "תוכן מציצנות, רכיבה, שימוש בחפצים. וזה רק מסלים". בתוך הטבלה מופיעים סעיפים של "בוצע/לא בוצע". "כותבים לך 'בהתאם לשיקולך ולגבולות שלך' רק כדי שתשלימי עם זה, אבל את חייבת לעשות. אם את רוצה לעשות יותר כסף, תעשי יותר תוכן קיצוני. זה כדור שלג שלא עוצר".

"זה זנות לכל דבר"

המחיר הנפשי שמשלמות הנשים הללו כבד מנשוא. "זה כלוב זהב", אומרת גלי. "הכסף הזה הוא כלום, הוא עף. החור שנהיה לך בלב מהתעשייה הזאת, את מנסה למלא אותו ברכוש, אבל הוא נשאר. את מוכרת את הגוף שלך בשביל כסף - זאת ההגדרה של זנות. זה כתם שחור שיישאר לי בחיים".

כאשר גלי החליטה לצאת מהעולם הזה ומחקה את התמונות, הסוכן שלה לא ויתר ותבע אותה על מאות אלפי שקלים בטענה להפרת חוזה. המאבק שלה עבר כעת לזירה המשפטית והחקיקתית.

עורכי דינה של גלי, דרור אברהם כהן וטאי שרקי מדגישים את חומרת המצב: "מדובר פה למעשה במנגנון של חוזים שהם לא חוקיים, שמנצלים אותם סוכנים שהם למעשה סרסורים. הם חיו מעבודתה של גלי באונליפאנס, וחוק העונשין מכיר בהגדרה הזאת כהגדרה של סרסרות. יש דבר נוסף שצריכים להתייחס אליו - החוק הישראלי מכיר בפרסום תועבה כעבירה פלילית שיש בגינה עונש מאסר חמור".

"לענייננו, אנחנו טוענים שמדובר על פרסום תועבה על כל המשתמע מכך. אין פה שום אקט של אומנות או יצירה שצריך לזכות מישהו בגינה. חייב להיות הסדר חקיקתי בכנסת, חוק ברור שמטיל אחריות על אונליפאנס ועל אותם סוכנים שמשתמשים במנגנון החוזים הלא חוקיים האלה, מנגנון שיגן על נשים צעירות".

מוריה רודל סילפן, מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות מוסיפה: "הזנות היום עברה למרחבי האון-ליין והיא נמצאת ברשת. המדינה חייבת להיכנס ולהתערב כי זאת זירת זנות לכל דבר ועניין. אנחנו רואים כאן מנגנונים של ניצול שדומים מאוד לזנות המסורתית, רק במעטפת טכנולוגית שמאפשרת לאנשים לעצום עיניים. אי אפשר להשאיר את הזירה הזו מופקרת".

במרכז המאבק עומדת חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שיזמה תיקון לחוק איסור צריכת זנות שאושר בקריאה טרומית ביולי האחרון. התיקון נועד להחיל את החוק גם על המרחב המקוון ולאפשר הטלת קנסות על מי שיצרוך סרטונים מיניים שהוכנו לפי דרישה. זהו צעד ראשון בדרך ארוכה לשינוי חקיקתי ואכיפתי, אך כפי שגלי מעידה - השינוי האמיתי חייב להתחיל בתפיסה החברתית שלנו וביכולת שלנו להגן על הצעירות הללו לפני שהן נלכדות ברשת.