אחד מגיבורי טיסת פליי-דובאי הגיע ל"אולפן שישי" וחשף בריאיון פרטים חדשים על התקרית

קצת יותר משבוע עבר מאז שהתרחשה טיסת פליי-דובאי, במהלכה מחבל עומאני ניסה לרסק את המטוס על יושביו. בעזרתם של שישה גיבורים ניסיון הפיגוע סוכל ו-174 נוסעי המטוס נחתו בשלום על הקרקע. אתמול (שישי) הגיע אסף רג'ואן, אחד מהישראלים שסיכלו את הפיגוע, ל"אולפן שישי" וחשף פרטים חדשים על מה שהתרחש בטיסה. יחד עם אשתו ליאור, סיפר על ההתנהגות החשודה והמעשים המשונים של הדיילים במשך התקרית וגם איך הרגיש באותם רגעים.

אתם על אותה טיסת פליי-דובאי המפורסמת, עם הבנות רומי וליאן - בנות 13 ו-12. אסף, אתה שומע את הצעקות ואת הצרחות ורץ קדימה. ליאור, מה את אומרת לו כשהוא קם מהכיסא?

ליאור: "אני לא אומרת שום דבר, אני עסוקה בבנות שלי, ובסיטואציה עצמה אני בשוק טוטלי".

הבנת לאן הוא הולך?

ליאור: "כן, היה לי ברור שהוא הולך לשם".

אסף, זה אתה שצועק "ניצחנו", ועכשיו אתה הולך לגלות לנו פרט שלא ידענו לגבי אותה טיסה - האם הטייס לא פעל לבד?

"אין לי שום הוכחות ואני גם לא יודע, וזה לא מתפקידי לחקור. אני יכול לומר לך מה ראינו. יצא לי לטוס לחו"ל לא מעט ואני יודע איך נראה טייפקאסט של דייל - ראיתי הרבה דיילים. ראיתי אותם, נראים שני אנשים גדולי קומה, מאוד מאוד חזקים. בוא נגיד שזה לא הטייפקאסט האידיאלי לדייל. דבר שני – הדברים הקטנים: גם המעבר שלהם במעברים היה גם קצת מוזר, איך שהם הלכו עם העגלה. משהו כבר שם - לא אגיד לך שחשדתי, אבל בדיעבד כשאני מסתכל לאחור, היו דברים".

למה יש לך תחושה שהדיילים שיתפו פעולה עם המחבל הטייס?

"לחבר'ה שהיו בפנים, הייתה אינטואיציה – אתה יכול לקרוא לזה אינטואיציה ישראלית, לא טובה. משהו שם הריח לא טוב".

אתה אומר בתחקיר שהדיילים כל הזמן דיברו ביניהם והחליפו מבטים

"אתה יודע, אתה קולט סיטואציה שאתה נמצא עם אנשים שכל הזמן יש מבטי לחץ, אחד הסתכל על השני – הוא עושה לו מבטים ומתחיל לדבר בשפה שלו. בגלל זה אנשים לא יודעים אבל המלחמה האמיתית הייתה איתם".

הם שאלו אותך אם אתה איש ביטחון?

"נכון, הוא שאל אותי: 'you are police, you are police', לא כמשהו טוב אלא כסוג של אשמה. זה היה דבר ראשון. דבר שני – היו שם עוד דברים. אני לא מבין בטיסות אבל אני לא יודע איך לדיילים, הבנתי שזה בלתי אפשרי, יש את הקוד לכניסה לקוקפיט, הבנתי שלא אמור להיות להם את הקוד והיה להם את הקוד, ראיתי אותם נכנסים, יוצאים, פותחים. לא יודע אם זה אפשרי. אמרתי את זה לגורמים ביטחוניים, צריך אולי לבדוק את זה. אני לא יודע, אני אומר את מה שראיתי", אמר אסף.

הוא המשיך: "עוד דבר נוסף, בתוך הטיסה עצמה, כשהטייס ההודי היה שכוב וחירחר שם, ושוטה (הרופא) עזר לו והנשים אותו, היה איזשהו שלב שאחד הדיילים בא לתת לו איזשהו כדור, זה היה נראה כמו אספרין או אני לא יודע מה הוא הביא. אז אמרנו לו: 'what are you doing?', 'מה אתה עושה? איזה כדור? הבן אדם לא נושם, הוא עם מסכה, מה אתה רוצה לדחוף לו?', אין לי מושג מה הוא ניסה לדחוף לו".

הם גם לא כל כך אהבו את זה שאתם מצלמים

"את זה אפשר לראות גם בסרטונים. מי שהיה שם בשורה ראשונה, במחלקת ביזנס, צילם וממש התעצבנו עליהם וצעקו 'לא לצלם, לא לצלם'".

זה מה שמטריד אותם באמצע הדרמה הזאת. אנחנו מדברים על החבר'ה עם החולצות המשובצות

"הרגע אמרת, זה מה שמטריד אותם – תוך כדי שאנחנו איתם, הם מתחילים להגיד לנוסעים באוויר: 'לשים חגורות, לשים חגורות'. אמרנו לו: 'אנחנו הולכים למות, יש פה מחבל, מה אתה מדבר איתי לשים חגורות?'. דבר נוסף מאוד חשוב – אחרי שכפתנו את המחבל באזיקונים ובחוטים שבאוזניות, אני כבר לא זוכר מה היה שם. אנחנו פתאום קולטים, אני, יניב, צביקה, אור, קולטים שהוא פתאום מתחיל לשחרר את האזיקונים – אחד מהם. מתחיל בעדינות לשחרר את זה, אמרנו לו 'מה אתה עושה? מה אתה עושה?' ממש היינו בטירוף, עוד שנייה קפצנו עליו, למרות שאני אגיד לך את האמת – פחדנו מהם. הם היו חיות, אתה נוגע בו – אתה מרגיש אתה נוגע באבן".

פחדתם מהדיילים?

"אני פחדתי. אחד הפחדים שלי היה שאחד מהם יוציא כלי נשק, יוציא סכין, יוציא משהו".

ליאור: "לא היה להם איזושהי חזות מרגיעה, שזה מתפקיד הדיילים – לא היה להם".

יכול להיות שגם הם היו בלחץ?

"תראה, בגלל זה אני לא בא ויוצא בהצהרות, כי אני באמת לא יודע. אני אומר לך מה הייתה התחושה ומה ראינו. משהו נוסף מאוד חשוב שהיה לי עם אחד מהם: ניסיתי איכשהו לדבר אליהם ללב, לא ידעתי מה לעשות, להסתכל לו בעיניים. ויכול להיות שהוא הרגיש אותי קצת יותר. אני קודם כול אגיד שאחד הדיילים ישב כל הזמן בתנוחה עם הברך על הטייס ההודי, כאילו רכן מעליו במשך אולי חצי שעה, אין לי הערכה של זמן. אבל כל הזמן הוא הסתכל ימינה ושמאלה, כאילו הוא רוצה לעשות משהו, לא יודע, אתה לא רופא ואתה לא יכול לתת לו איזשהו טיפול ועוד לא הגיעו לך האמצעים".

הוא עשה את זה כלפי הטייס הטוב – הטייס ההודי?

"כן, כאילו הוא דואג לו. ואז היה איזשהו שלב, אני לא זוכר את המילים המדויקות כי גם אני הייתי באיזושהי סערה שם. אני יצאתי רגע מהקוקפיט, אור חסם את הדלת, והרגשתי שהוא מסתכל החוצה כאילו לחפש מישהו. הוא תפס לי את היד, הסתכל לי בעיניים ואמר לי כמו משהו שאם הוא ימות (הטייס ההודי), אנחנו ננחת בשלום. 'if he will be dead we will land safe', ככה הוא אמר לי על הטייס ההודי. הוא אמר לי משהו כזה ואז אני נכנסתי קצת לשוק".

מה לגבי הטייסים המחליפים, אלו שהיו במקרה במטוס – הרי יש שלל קונספירציות בעקבות האירוע הזה? הם נעלמו, הם לא מופיעים ולא מדברים

"תראה, אני לא יודע איפה הם, הם באמת נעלמו. הפעם האחרונה שאני ראיתי את הטייס שהציל את המטוס הייתה כשירדתי במדרגות למטה ומאז הוא פשוט נעלם. לא בתקשורת, לא דיבר, לא ראיתי אותו מוציא מילה. אני לא יודע איפה הוא".

איך נולד הרגע הזה שאתה יוצא למטוס ואומר "ניצחנו, ניצחנו"?

"זה גם, הכול היה שם מהתפרצות של רגש, מהתפרצות של שמחה. זה היה בדיוק כשנחתנו והרגשתי שאני מת להגיד לכולם כבר, שתהיה איזו תחושה של רגיעה: 'חבר'ה, אנחנו על הקרקע, ניצחנו, עברנו את סיוט האיימים הזה'".

התמונה שבה אתה מרים את היד ומשווים אותך לטראמפ אחרי שנפצע באוזנו בעצרת הבחירות בשנת 2024, הופכת לויראלית

"כן, אתה יודע, עשיתי את זה בשיא הטבעיות ופתאום אני רואה תמונה של טראמפ כשהוא היה במערכת הבחירות בשנת 2024, שהוא גם מרים בדיוק את היד וגם עם דם על הפנים וזה נהיה קטע שהוא באמת רץ ברשתות, קטע מצחיק. אבל באמת עשיתי את זה בשיא הטבעיות".

ליאור: "המעבר הזה ממצב שאתה מאוים ואתה ממש מבין שאתה הולך למות, למצב מאוזן שאתה אחרי זה הוא... (ליאור נאנחת)".

ליאור, את עדה לכל ההתרחשות הזו עם 2 הבנות בצד. בנוסף, הבית שלכם נפגע במלחמה עם איראן, מה יש לך לומר על זה?

ליאור: "כן, עברנו שם אירועים מאוד... עוצמתיים. "זכינו לטיל"".

אז גם ניצלתם מההפגזה האיראנית וגם המטוס עכשיו. חֶבְרֶה, תשמרו על עצמכם

"נראה מה העוד מחכה לנו".