"שמעתי את הצרחה של אימא בטלפון והבנתי שיאיר איננו": אחותו של יאיר שנהרג באסון הנפל מדברת

ביום שני האחרון, כשפתחה את החדשות במהלך ירח הדבש שלה באינדונזיה, נתקלה עיינה בדיווחים על פיצוץ במהלך טיול שנתי בצפון. אחיה הקטן, יאיר וילנסקי, תלמיד כיתה ט' בישיבה התיכונית אורט מעלות, השתתף בטיול. בתוך שעות התברר כי נהרג מפיצוץ נפל של פצצת מצרר ברכס רמים. "פתחתי חדשות וראיתי את המקרה. התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה שעדיין אין שום מידע על יאיר", משחזרת עיינה בריאיון ל-N12. "כשדיווחו שיש הרוג בן 15, בכלל לא חשבנו שזה יכול להיות יאיר. הוא הרי רק בן 13".

השעות חלפו, ובני המשפחה ניסו לברר מה עלה בגורלו. "הייתי כל הזמן על הקו עם אמא ועם אחותי. ההורים כבר התחילו להבין שמשהו לא בסדר. ואז, כשהייתי בטלפון עם אחותי, היא אמרה שהיא רואה אנשים שמגיעים לבית. פתאום שמעתי צרחה של אמא שלי. באותו רגע הבנתי מה קרה. בחדשות כבר כולם ידעו שיש הרוג, ואנחנו עדיין לא ידענו".

מרגע קבלת הבשורה החל מסעה הארוך של עיינה בחזרה לישראל. "זאת הייתה הדרך הכי ארוכה שהייתה לי בחיים. הייתי עם המחשבות שלי ולא היה לי באמת מה לעשות". לאחר שלוש טיסות, דרך תאילנד, נחתה בישראל בשלוש לפנות בוקר. שעות אחדות לאחר מכן כבר עמדה לצד משפחתה בבית העלמין במושב חוסן, שם הובא אחיה למנוחות ביום רביעי, בנוכחות מאות בני משפחה, חברים ומכרים. "כל הימים שלי כבר מחוברים. אני לא עוקבת אחרי יום ולילה", היא מספרת.

"הוא היה חוזר מאימון סייף ועדיין מלא אנרגיה"

יאיר, הצעיר מבין חמישה אחים, היה ילד סקרן, ספורטאי מצטיין ואלוף ישראל בסייף. "הדבר שהכי אפיין אותו היה שמחת החיים. הייתה בו אנרגיה כל הזמן. הוא היה חוזר מאימון, כשכבר היינו בטוחים שהוא מותש, אבל הוא היה מגיע עם חיוך ולא מתעייף עד הרגע האחרון". מתחת לבית המשפחה במעלות עובר ואדי שבו נהג לבלות עם חבריו. "הייתה לו שם פינה שהוא ממש בנה לעצמו. הוא הביא חפצים, אפילו ספה. הוא אהב טבע, בעלי חיים ולאסוף מאובנים ואבנים. כל הגינה שלנו מלאה בדברים שהוא אסף".

"יש לנו שאלות לגבי המסלול שנבחר"

בפיצוץ ברכס רמים נהרג יאיר ו-24 תלמידים ואנשי צוות נוספים נפצעו. לפי התחקיר הראשוני, אחד המטיילים ככל הנראה אסף פריט תחמושת שהוכנס לתיק והתפוצץ בהמשך. נסיבות האירוע המדויקות עדיין נחקרות.

"אף גורם עדיין לא הסביר לנו בדיוק מה קרה. אנחנו ניזונים מסיפורים ומשמועות. אפילו לא יודעים אצל מי היה הנפל בתיק", אומרת עיינה. "לפי מה שהבנו, האזור היה מלא באמצעי לחימה. יש לנו שאלות לגבי המסלול שנבחר. אני חושבת שזה משהו שהיה צריך להיבדק מראש".

במשרד החינוך טוענים כי הטיול אושר בהתאם לנהלים וכי הועברו הנחיות בטיחות מפורשות. "אנחנו כן שואלים שאלות, אי אפשר להימנע מזה. אבל כרגע איבדנו אח ואנחנו עסוקים בלהיפרד ממנו", מדגישה עיינה.

למרות האסון, היא מבקשת שילדים ימשיכו לטייל בצפון. "יאיר אהב לטייל, זה היה חלק מהמהות שלו. ילדים צריכים לצאת לטבע, אבל בצורה מבוקרת, עם תדרוך והסברים על הסכנות. לילד שחי בצפון זה המינימום".

מאז האסון מגיעים חבריו של יאיר לבית המשפחה ומספרים עליו זיכרונות. "אנחנו כל כך מחובקים. החברים שלו באים ומספרים עליו חוויות, ואנחנו ממש מכירים אותו מחדש. אנחנו גם מתפללים לרפואת כל הפצועים".

לקראת סיום השיחה נזכרת עיינה בפעם האחרונה שדיברה עם אחיה. "זה היה לפני ראש השנה. הוא איחל לי שנה טובה והצלחה בכל הדברים שאני עוסקת בהם. זאת הייתה השיחה האחרונה שלנו". אלה היו המילים האחרונות ששמעה מאחיה הקטן, שיצא לטיול שנתי שממנו לא שב.