N12
פרסומת
לי קרן, תסריטאי ושחקן יהודי-בריטי
צילום: חדשות 12

"זה יותר משמעותי מהאוסקר": הריאיון המרגש עם התסריטאי של בוראט שעלה לישראל

ואלרי הופנברג הייתה השליחה המיוחדת של סרקוזי, לי קרן היה מועמד לאוסקר על "בוראט 2" וליה ג'וזף עמדה לביים סרט בהפקת רוברט פטינסון. אחרי 7 באוקטובר, שלושתם השאירו מאחור קריירות נוצצות בפריז, לונדון וניו יורק, ונחתו בבית החדש בתל אביב. "באנגליה אני משוגע, אבל פה אני נורמלי - כי כולם משוגעים"

יונתן ריגר
המהדורה המרכזית
פורסם:
הקישור הועתק

שלושה בכירים, כולם יהודים משלוש מדינות שונות, חלקו גורל דומה בשנה האחרונה. הם עזבו בתים מפוארים וקריירות סופר מצליחות, ועשו עלייה אחרי 7 באוקטובר. בעיצומה של המלחמה הקשה ביותר שידעה ישראל מזה עשורים, הם בחרו לנחות בביתם החדש. השאלה אם אי-פעם חשבו לעבור לישראל לפני אותו יום שחור, נענית בביטול גמור על ידי שלושתם.

"לפני 7 באוקטובר, לא", אומרת ואלרי הופנברג בנחרצות. "מעולם לא". הופנברג, אישה רבת פעלים ששימשה ב-2010 כשליחתו המיוחדת של נשיא צרפת דאז ניקולא סרקוזי למזרח התיכון, מוצאת את עצמה היום בסיטואציה שונה בתכלית. היא יושבת באולפן לילינבלום בתל אביב ולומדת עברית מהבסיס. "זה דורש המון ענווה להתחיל מחדש ללמוד א"ב, אז זה הקושי שכולנו חווים", היא מסבירה. "ובשבילי זה מאוד חשוב, ללמוד. אני רוצה להפוך לישראלית".

"הבנתי שהלב שלי שייך לפה"

אחרי קריירה דיפלומטית מזהירה, הופנברג עזבה את פריז ואת עסקיה המצליחים לפני חצי שנה. המעבר לתל אביב דרש ממנה להתחיל כמעט מאפס, והסיבה לכך עבורה פשוטה וברורה: "כי זה הבית. אני נולדתי וגדלתי בצרפת, אבל 7 באוקטובר שינה את החיים שלי. לא יכולתי לחיות בעולם שבו ישראל בסכנה. הבנתי שהלב שלי והנפש שלי שייכים לפה".

ואלרי הופרברג, לשעבר השליחה המיוחדת של נשיא צרפת
ואלרי הופרברג, לשעבר השליחה המיוחדת של נשיא צרפת | צילום: חדשות 12
פרסומת

נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי
ניקולא סרקוזי, ארכיון | צילום: רויטרס

ההחלטה לא התקבלה בחלל ריק. האווירה בפריז לאחר הטבח הפכה למאיימת עבור יהודים רבים. כשנשאלה הופנברג על תחושות האנטישמיות והסכנה בבירה הצרפתית, היא תיארה רגע מכונן של שבר: "כן, כלומר שבוע לאחר מכן, אני, כמו יהודים צרפתים רבים, הורדתי את המזוזה מהדלת שלי, וכשעשיתי את זה, בכיתי כל כך. וכל כך התביישתי שאני נאלצת להסתיר חלק אחד מהזהות שלי. וגם שיניתי את השם להובר, וזה משהו שבנקודה מסוימת אתה אומר, למה אני עושה את זה?". לפני ה-7 באוקטובר, היא מדגישה, תחושות כאלה לא היו קיימות אצלה מעולם.

במקביל להופנברג, גם לי קרן, תסריטאי בריטי מצליח שהיה מועמד לאוסקר על כתיבת הסרט "בוראט 2", מצא את עצמו במסלול התנגשות עם חייו הקודמים. על העלייה הוא אומר שלפני ה-7 באוקטובר גם הוא לא שקל לעבור. "אני אפילו לא הייתי פה אף פעם. באנגליה אני משוגע, אבל פה אני נורמלי, כי כולם משוגעים".

פרסומת

קרן, שמתמודד כעת עם קשיי הקליטה, מוצא זמן גם להומור: "הבעיה הכי גדולה שלי עם תל אביב היא כמה כולם חתיכים פה. זה יותר מדי, אנשים פה נראים יותר מדי טוב. אני לא יכול לחיות ככה. אתה מבין למה אני מתכוון? הם נראים כל כך טוב, שזה חצוף. כאילו בירושלים אני יכול להסתדר, אבל בתל אביב זה פשוט מגונה, זה נתעב".

וארלי בנאום הפרידה שלה
וארלי בנאום הפרידה שלה | צילום: חדשות 12

"הרגשתי אחריות היסטורית לבוא ולתעד את מה שקרה"

הטלטלה של 7 באוקטובר הביאה את קרן לישראל ימים ספורים לאחר הטבח. "אני הגעתי לכאן, חשבתי שחיזבאללה יפילו את המטוס שלי. נחתי בנמל התעופה בן-גוריון שהיה ריק באופן מפחיד. זה כמו נמל רפאים", הוא משחזר. עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, קרן לא הסתפק בישיבה בבית הקפה בתל אביב. הוא ירד לדרום כדי לתעד את הזוועות, וסרטוני ההסברה שלו הגיעו לעשרות מיליוני צפיות ברחבי העולם.

פרסומת

"הרגשתי אחריות היסטורית לבוא ולתעד את מה שקרה", מסביר קרן את המניע שלו. "כמו שכשמחנות הריכוז שוחררו ב-1945, אנשים הרגישו צורך ללכת ולתעד את מה שקרה, כדי שאף אחד לא יכחיש את מה שקרה. כי אף אחד אחר לא, כפי שאני ראיתי, לא נקט יוזמה בזמנו, באותו הזמן, בוודאי שלא בתעשייה שלי, בשואו ביזנס, בהוליווד, אף אחד לא עשה כלום".

לי קרן אחרי 7 באוקטובר בקיבוצים
לי קרן אחרי 7 באוקטובר בקיבוצים

מתוך "בוראט 2"
מתוך "בוראט 2" | צילום: Amazon Studios, mako
פרסומת

התסריטאי המצליח מצא את עצמו במנהרות ליד מעבר ארז, המום מהתחכום של חמאס. "תקשיבו, אתה צריך ממש לרצות להרוג יהודים", הוא אומר אל מול המצלמה. רגע ההחלטה הסופי שלו לעשות עלייה הגיע דווקא כשחזר לביקור בלונדון. "פעם אחת, הייתי באנגליה והתקלחתי, ואז הייתה התרעה בטלפון שלי, אתה יודע, התרעת הטילים, של פיקוד העורף, בטלפון שלי, בלונדון. והאינסטינקט הראשון שלי היה שאני רוצה להיות בישראל, יחד עם כולם שחווים את ההפצצות. ואז ידעתי שזה נגמר בשבילי".

 ליה ג'וזף, בימאית ותסריטאית אמריקנית
ליה ג'וזף, בימאית ותסריטאית אמריקנית | צילום: חדשות 12

משיא הקריירה לניקוי שירותים

ליה ג'וזף, קולנוענית מצליחה מניו יורק, מייצגת את הצלע השלישית בסיפור העלייה הבלתי צפוי הזה. ג'וזף, שמעולם לא ביקרה בישראל לפני כן, עברה לכאן לפני כשנה בעקבות תחושת סכנה מוחשית בניו יורק. "עברתי לכאן כי למען האמת הרגשתי כאן בטוחה יותר", היא מסבירה בזמן שהיא מתהלכת ברחובות יפו. "בניו יורק לא יכולתי לדעת מי האויב שלי. הרגשתי סכנה, חבטו בי פעמיים על זה שאני יהודייה".

פרסומת

ג'וזף מתארת תקרית קשה במסיבה בבית חברים, שם דוגמנית מפורסמת דחפה אותה לאמבטיה רק כי גילתה שהיא יהודייה. לפני המלחמה, ג'וזף עמדה לביים סרט שרוברט פטינסון היה אמור להפיק - רגע שנחשב לשיא הקריירה שלה. אולם התמיכה הנחרצת שלה בישראל ברשתות החברתיות לאחר 7 באוקטובר הובילה לפיטוריה משני סרטים שעליהם עבדה.

כיום, כדי להתפרנס בישראל, היא עובדת בשלל עבודות, כולל ניקיון בתים. "אני מנקה בית של חברים בשביל להרוויח קצת מזומן", היא מספרת. "אני מנקה שירותים של חברים, כן. זה די קשה. זו מציאות די קשה, והייתי כאילו, אומייגאד, מה עשיתי? אבל עם זאת, כל פעם אני הייתי בוחרת בזה מחדש".

רוברט פטינסון
הייתה אמורה לעשות סרט עם רוברט פטינסון | צילום: AP
פרסומת

האכזבה מהוליווד והנאום שהדהים את פריז

המחיר ששילמו המרואיינים על בחירתם אינו רק כלכלי, אלא גם חברתי ומקצועי. הופנברג מספרת על הרגע שבו קיבלה מדליה יוקרתית ממשרד החוץ הצרפתי, שבועיים בלבד לפני שעזבה את המדינה. "בנאום התודה, מול השרים, השגרירים וחברי הפרלמנט, הכרזתי שאני עושה עלייה", היא נזכרת. "רבים מהם היו די המומים, כן".

מי שפעם עבדה נמרצות על פתרון שתי המדינות כיועצת של סרקוזי, מביעה היום עמדה שונה. בשיחות עם יועציו של הנשיא מקרון, היא ניסתה להסביר שהכרה במדינה פלסטינית בעת הזו אינה הצעד הנכון. כשנשאלה האם סרקוזי עצמו ניסה להניא אותה מהמעבר, השיבה: "ממש לא. הוא אמר, 'ואלרי, אני מבין למה את עושה את זה'".

לי קרן, מצידו, מפנה אצבע מאשימה כלפי חבריו לתעשיית הבידור. "יש לי מסר לכל הידוענים היהודים בהוליווד שלא עשו כלום או השמיעו את קולם לגבי מה שמתרחש לאחרונה. פשוט תמשיכו להוריד את הראש. הסערה חלפה. הכול נגמר עכשיו". האכזבה הגדולה ביותר שלו שמורה לשותפו ליצירה, סשה ברון כהן. "ברון כהן קרא לשחרור החטופים באוקטובר 23', אבל מאז הוא שותק בהקשר לישראל. הוא אמר, 'אבל אני לא אמרתי שום דבר על ישראל' כחלק מהניסיון שלו להגן על עצמו. התגובה הזאת לא מוצאת חן בעיניי. זה כאילו שאנשים חושבים שהם יכולים לזרוק בשר לזאבים ושהם יעזבו אותנו לנפשנו".

פרסומת
בוראט
"התשובה שלו לא מוצאת חן בעיניי", לי על סשה ברון כהן | צילום: יח"צ באדיבות yes, mako

"המקום הכי אופטימי ותוסס שהייתי בו"

למרות הקשיים, הוויתורים המקצועיים והמציאות הביטחונית המורכבת, שלושתם מתעקשים שמצאו כאן משהו שלא היה להם בשום מקום אחר. קרן סיים לאחרונה כתיבת ספר על 7 באוקטובר, יצירה שהוא מחשיב כחשובה ביותר בחייו, הרבה יותר מהאוסקר. "לא רציתי לספר את הסיפור של מה שקרה כאן מבחינה צבאית או דיפלומטית, רציתי לספר את הסיפור של מה שקרה ללבבות שלנו", הוא אומר.

גם הופנברג מוצאת נחמה באנרגיה הישראלית. "מצאתי בישראל דברים שלא מצאתי עוד בצרפת. שמחה. הייתי בהלם מהאנרגיה של הצעירים, וגם ההרגשה של סולידריות. שברתי את כף הרגל ברחוב באלנבי, ומיד היו כחמישה אנשים שבאו אליי לעזור. למרות הכול, למרות המלחמות, זה המקום הכי אופטימי ותוסס שהייתי בו בחיי".