"חשבתי שהוא פשוט יקום על הרגליים ונלך הביתה": המאבק של בן ה-9 שנדבק באמבה הנדירה והלך לעולמו
כמעט חודשיים אחרי מות בנם, הוריו של ברוך נריה ג'ובני משחזרים את החופשה בכנרת ואת כאבי הראש שהחלו בפתאומיות אחרי עשרה ימים • המאבק בבית החולים שנמשך שלושה שבועות והחלטה לתרום את איבריו לאחר שנקבע מוות מוחי • ריאיון ראשון לחדשות 12

ברוך נריה ג'ובני מת לאחר שנדבק באמבה הנדירה נגלריה פאולרי, המכונה "אמבה אוכלת מוח". כמעט חודשיים לאחר מותו, הוריו של בן ה-9 סיפרו לראשונה בריאיון לחדשות 12 את החופשה המשפחתית שהסתיימה באסון, המאבק על חייו וההחלטה לתרום את איבריו.
"בשנים האחרונות אנחנו נוסעים עם כל המשפחה לטבריה או לאיזשהו נחל. השנה בחרנו לנסוע לחוף כורסי בכנרת. לכאורה, כמו רגיל, הולכים, נהנים, הילדים צוללים וקופצים למים", תיארה אימו, אודליה ג'סיקה.
המשפחה חזרה לביתה בפרדס חנה, וברוך נריה המשיך בשגרת חייו והתכונן לפתיחת שנת הלימודים. במשך כעשרה ימים לא הופיעו סימנים למחלה. ביום השלישי ללימודים החל להתלונן על כאבי ראש, ובהמשך מצבו הידרדר במהירות.

"הוא פתאום התחיל להקיא וממש בכה. זה היה בכי קיצוני מכאב ראש, לא משהו רגיל", שחזרה האם.
ההורים פנו לרופא ובהמשך הגיעו לבית החולים הלל יפה בחדרה. בתחילה עלה חשד להתייבשות ובהמשך נבדקה גם האפשרות לדלקת קרום המוח, אך הטיפולים לא שיפרו את מצבו. לאחר יומיים הוא הועבר לרמב"ם בחיפה, שם ביררו הרופאים היכן ביקר בתקופה שקדמה למחלה.
"הם שאלו איפה היינו, אם יצאנו לחו"ל, אם נגענו במשהו. ואז פתאום עלה העניין של הכנרת. ישר לקחו בדיקה ממוקדת לאמבה", נזכר אלעד.

האבחנה באמצע הלילה: "סירבנו להאמין"
בשעה שתיים לפנות בוקר קיבלו ההורים את התשובה: ברוך נריה נדבק באמבה הנדירה, שעלולה לחדור לגוף דרך האף, להגיע למוח ולגרום לזיהום קטלני.
"אמרו לנו אמבה, אמרו שזה מעט מאוד מקרים ושאין מספיק על מה להתבסס. כאילו סירבנו להאמין", תיארו ההורים.
מדובר במחלה נדירה במיוחד. לפני ברוך נריה אובחנו בישראל שלושה מקרים נוספים בשנים האחרונות, שניים מהם הסתיימו במוות.
ברוך הורדם והונשם ביחידה לטיפול נמרץ ילדים ברמב"ם. במשך כמעט שלושה שבועות נאבקו הרופאים על חייו, בעוד משפחתו נשארה לצידו וקיוותה שיחלים. "אני מבחינתי חשבתי שהוא יצא מזה, שהוא פשוט יקום על הרגליים ונלך הביתה", הודתה אימו.

"שלוש פעמים קראו לנו להיפרד ממנו"
במהלך האשפוז חלה הידרדרות במצבו של ברוך כמה פעמים, וההורים התבקשו להיערך לאפשרות שימות. "קראו לנו שלוש פעמים להיפרד ממנו. קרס עלינו העולם", שיחזרו. למרות זאת, המשפחה נאחזה בתקווה. "אתה רואה ילד עם דופק, אתה רואה ילד עם נשימה, אז אתה אוחז בכול", אמר אלעד.
ב-24 בספטמבר, לאחר מאבק ממושך, נקבע מותו של ברוך נריה. הוריו החליטו לתרום את איבריו, שהושתלו בארבעה ילדים.
"ברוך היה ילד שכולו נתינה וכולו רוצה לעזור. כל הזמן הוא מחפש איך לעזור, איך לתת, איך לשמח. אז זה הכי הוא - לתת ולהציל ככה ארבעה ילדים", הסבירה אודליה ג'סיקה.

"גם כשקשה, הכול יהיה טוב"
ברוך היה ילד שמח, רגיש ואוהב אדם, שהיה קשור מאוד לאחיו, לאחיותיו ולחבריו. מאז מותו מנסים בני המשפחה להתמודד עם האובדן. "הלוואי שהייתי יכולה לקחת להם את הכאב הזה", אמרה האם על ארבעת ילדיה האחרים.
לצד האבל, הוריו פועלים להנצחת זכרו. בחנוכה הקרוב הם מתכננים לחלק לילדים המאושפזים ברמב"ם עוגיות שוקולד צ'יפס, שברוך אהב במיוחד, ובמקביל מגייסים תרומות לכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו.
לאחר מותו גילו ההורים סיפורים רבים על מעשי הנתינה שלו ועל השפעתו על הסובבים אותו. אחד המשפטים שנהג לומר היה: "גם כשקשה, הכול יהיה טוב".
לתרומה ולהשתתפוhttps://giveback.co.il/project/92792ת במיזם כתיבת ספר התורה לזכר ברוך נריה