לאחר 1,000 ימים: תיעוד חדש שמפרסמת משפחת מתיאס מהבית השרוף, זמן קצר לאחר ששני ההורים נרצחו

החדשות בקצרה:

• משפחת מתיאס מחולית פרסמה תיעוד של הבן רותם נכנס לבית בבוקר 7 באוקטובר, לאחר רצח הוריו.
• התיעוד פורסם היום, במלאת 1,000 ימים לטבח שבו נרצחו שחר ושלומי מתיאס.
• שיר מתיאס: "פרסמנו את זה כדי לדרוש אמת, צדק ותיקון".
• שיר אמרה כי כל מי שהיה עם יד על ההגה באותה שבת "חייב ללכת הביתה".

1,000 ימים לאחר ששחר ושלומי מתיאס נרצחו בביתם שבקיבוץ חולית ב-7 באוקטובר, המשפחה פרסמה היום (חמישי) את התיעוד יוצא הדופן מהכניסה של האח הקטן במשפחה לבית, זמן קצר לאחר רצח הוריו. בתיעוד ניתן לשמוע את רותם, בן ה-16 באותו זמן, נכנס לבית השרוף ואומר בדמעות שכעת הוא יכול להגיד שהוריו נרצחו.

שיר, בתם של שחר ושלומי מתיאס, סיפרה בשיחה עם N12: "לקראת השעה שמונה בבוקר, מחבלים פרצו לבית ורצחו את ההורים. הם זרקו רימון, ירו והציתו אש בכורסא שבסלון. רותם, שהיה פצוע מתחת לגופה של אמא, היה חייב לצאת כדי לא להיחנק מהעשן שהתפזר בכל הבית. הוא התחבא בחדר הכביסה החיצוני לבית, שם חבש את פצעיו לבדו. בשעה 10:50 הוא נכנס שוב לבית ושלח הקלטה שמאמתת למשפחה את רצח ההורים".

שיר הסבירה גם מדוע החליטה לפרסם את הסרטון כעת: "1,000 ימים שהלב שלנו מדמם והמילים של אחי הקטן לא נותנות מנוח, אבל לא נשלים עם הטיוח,הגיע הזמן לוועדת חקירה ממלכתית. הדרג המדיני והביטחוני כאחד חייבים לקחת אחריות וללכת הביתה, ואנחנו מבקשים מהציבור לעמוד לצידנו במאבק על האמת".

"במשך 1,000 ימים המשפחה שלנו העדיפה להשאיר את ההקלטה הזאת לעצמנו. זה הרגע המחריד שבו אחי הקטן מאמת לנו שאבא ואימא נרצחו. היום, החלטנו לפרסם אותה, כדי לדרוש אמת, צדק, ותיקון. תיקון חייב להתחיל מלקיחת אחריות - כל מי שהיה עם יד על ההגה חייב ללכת הביתה ולקחת אחריות, חליפות ומדים כאחד".

"זה הבית הכי מואר שאי-פעם היית נכנסת אליו"

רותם, שיר ושקד, סיפרו לחדשות 12 כמה חודשים לאחר הטבח על בית הוריהם. "זה הבית הכי מואר שאי-פעם היית נכנסת אליו. בית שמח. אבא מנגן על פסנתר או מקליט בחדר. בכל מקרה יש ספוטיפיי בטלוויזיה", שיתפה שיר. רותם הוסיף לתאר: "בכל דרך אפשרית, פשוט תהיה מוזיקה תמיד".

האב, שלומי, היה מוזיקאי ועבד כמורה למוזיקה בבית הספר היסודי באזור. שחר הייתה גם היא זמרת ויוצרת. מתוך הבית נשמעו כל הזמן קולות נגינה ושירה. הם הכירו בבית הספר למוזיקה "רימון" לפני יותר מ-20 שנה - שני צעירים עם חלומות ואהבת נפש למוזיקה.

באותה השבת בבוקר, אל תוך השקט בקיבוץ החלו להתערבב פתאום קולות ירי שהלכו והתגברו. "היינו כל אחת בדירה שלה, בשכונה אחרת", סיפרה שיר על הבוקר שלה ושל אחותה שקד. "אחת ההודעות האחרונות שקיבלנו זה ההודעה של רותם על ההורים, שהם מתו. ואז לשתינו לא הייתה קליטה כל היום. לא ידענו מה קורה עם רותם, מה קורה בקיבוץ, לא היה לנו מושג".

רותם תיאר את שאירע באותו יום שחור בממ"ד שבביתם: "אבא עמד עם פטיש. נשכבתי, ואימא נשכבה מעליי. שמעתי אותם צורחים 'אללה ואכבר', הם פתחו את הדלת של הממ"ד כאילו לא הייתה והתחילו לירות. שמעתי את אבא שלי צועק: 'הלכה לי היד', בגלל הרימון. אימא שלי מתה ישר. הבנתי את זה כי היא התחילה לפרכס. שמעתי את אבא שלי מתנשם למשך יותר מדקה, נראה לי". לדבריו, אם היו שומעים אותו - היו יורים גם בו.