השופטת עדנה ארבל הלכה לעולמה

שופטת בית המשפט העליון בדימוס ופרקליטת המדינה לשעבר עדנה ארבל הלכה לעולמה בגיל 82. ארבל הייתה אלמנתו של אורי ז"ל, והותירה אחריה שלוש בנות. ארבל, מהדמויות הבולטות במערכת המשפט הישראלית בעשורים האחרונים, כיהנה יותר מארבעה עשורים בשירות הציבורי ונחשבה לאחת הקולות המזוהים עם המאבק בשחיתות שלטונית, ההגנה על שלטון החוק וזכויות האדם.

נגע השחיתות הוא נגע ממאיר הפוגע אנושות בחברה שלנו, המאבק על טוהר המידות של משרתי הציבור תמיד היה בנפשי

השופטת עדנה ארבל

ארבל נולדה ביוני 1944 בירושלים והתחנכה בחיפה. במקביל לשירותה הצבאי למדה משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית. ב-1967 סיימה את לימודי המשפטים, ולאחר התמחות הוסמכה כעורכת דין. בשנת 1972 עברה מהמגזר הפרטי לציבורי והחלה לעבוד בפרקליטות מחוז המרכז, במקביל ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן.

בשנות ה-80 השתתפה ארבל בצוותים משפטיים חשובים, בהם ועדת החקירה לבדיקת אירועי "סברה ושתילה" בה שימשה כחברה בצוות אוספי החומר. כמו כן כתבה את דוח הוועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה בפרשת "קו 300". באותן שנים גם לימדה במכון לקרימינולוגיה ולמשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב ובקרייה האקדמית אונו.

העמידה לדין את אולמרט, שזוכה במשפט

ב-1984 מונתה לפרקליטת מחוז המרכז, וב-1988 עזבה את המחוז ומונתה לשופטת. עד לשנת 1996 כיהנה כשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, וב-1996 מונתה לפרקליטת המדינה וגם שימשה כממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה בהיעדרו.

במהלך כהונתה כפרקליטת המדינה המליצה להעמיד לדין את ראש הממשלה אריאל שרון, אך היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז החליט לסגור את התיק. כמו כן המליצה להעמיד לדין את אהוד אולמרט באשמת עבירה על חוק מימון מפלגות ב-1997, ואולמרט זוכה בבית המשפט. בנוסף המליצה על כתבי אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת עמדי ובפרשת המתנות, אך לבסוף לא הואשם נתניהו בעבירות.

מספר פוליטיקאים ניסו לטרפד את מינויה לעליון: בין השאר, שרת החינוך דאז לימור לבנת טענה כי גורמים מטעמה של ארבל ניסו למנות את בעלה אורי לדירקטור בחברה ממשלתית. ארבל דחתה את הטענות ומונתה ב-2004 לבית המשפט העליון יחד עם אליקים רובינשטיין, ששימש כיועץ המשפטי לממשלה בזמן שארבל הייתה פרקליטת המדינה.

"נגע השחיתות פוגע אנושות בחברה שלנו"

במהלך שנותיה בבית המשפט העליון תמכה בביטול מינויו של חיים רמון לשר בשל הרשעתו, התנגדה לזיכוי חנן גולדבלט מאחת מעבירות האונס שיוחסו לו. כמו כן תמכה בביטול החוק להקמת בית סוהר פרטי ובהדחת ראשי ערים שהואשמו בעבירות פליליות.

כמו כן ביטלה את התיקון לחוק למניעת הסתננות וקבעה כי כליאת השוהים הבלתי-חוקיים מאפריקה אינה מידתית. בתיקים אחרים בהם דנה החליטה ארבל לדחות את ערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב על הרשעתו באונס, להחזיר את התיק של רומן זדורוב לשמיעת חוות דעת נוספת והקלה בעונשה של ענת קם.

ארבל פרשה לגמלאות ב-2014, בגיל 70. בנאום הפרידה שלה טענה ארבל כי "נגע השחיתות הוא נגע ממאיר הפוגע אנושות בחברה שלנו, המאבק על טוהר המידות של משרתי הציבור תמיד היה בנפשי". ארבל הוסיפה כי "חשוב שנשמור בחירוף נפש על דמותה הדמוקרטית של מדינתנו, על שוויון הזכויות למיעוטים החיים בקרבנו, על זכויות האדם, ונפעל להטמעת המחויבות לשלטון החוק - כדי שנוכל לקיים כאן חברה טובה יותר וצודקת יותר".

לאחר פרישתה מבית המשפט העליון המשיכה ארבל לפעול בזירה המשפטית הציבורית, בין היתר במסגרת “ועדת השתיים” - ועדה מייעצת הפועלת בהתנדבות לצד נשיא בית המשפט העליון. הוועדה מסייעת בגיבוש מידע והמלצות על שופטי שלום המועמדים לקידום לבתי המשפט המחוזיים, לקראת דיוני הוועדה לבחירת שופטים.